איש השנה של המגזין "טיים"

המסורת של בחירת איש השנה החלה בשנת 1927 כאשר עורכי המגזין "טיים" שאלו את עצמם על מה יכתבו בשבוע שבו היו מעט חדשות מעניינות. באותה הזדמנות ביקשו גם לתקן מחדל מערכתי מן השנה שעברה כאשר עורכי העיתון לא פרסמו את דיוקן הטייס צ'ארלס לינדברג על כריכת העיתון לאחר טיסתו הטרנס-אטלנטית. הרעיון שהביא לפתרון שתי הבעיות היה להקדיש חוברת מיוחדת ללינדברג, בשל היותו "איש השנה".

מאז, אדם, קבוצת אנשים, או אף המצאה או מקום, נבחרו בסוף השנה על מנת להקדיש להם מהדורה מיוחדת של העיתון. עד שנת 1999 הוכתרה המהדורה כ"איש השנה" אך כותרת זו שונתה על מנת להדגיש כי התואר אינו מוגבל לגברים. עם זאת, מאז 1999 הנשים היחידות שזכו היו קבוצת נשים בשנת 2002 שחשפה שחיתויות בתאגידי ענק וב-FBI, וכן קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בשנת 2015, ובשאר המקרים זכו גברים. בין הנשים שזכו בתואר כאשר עוד נקרא "איש השנה" היו קורסון אקינו בשנת 1986, המלכה אליזבת השנייה בשנת 1952, סונג מיילינג בשנת 1937 וווליס סימפסון בשנת 1936. התואר אינו מוגבל לבני אדם. "המחשב" ו"כדור הארץ המצוי בסכנה" זכו אף הם בתואר.

כל נשיא מכהן של ארצות הברית מאז פרנקלין דלאנו רוזוולט היה איש השנה לפחות פעם אחת, מלבד ג'רלד פורד, שהחליף את ניקסון אחר פרישתו, ולא נבחר. חלקם רק בשל העובדה שנבחרו לתפקיד.

ישנה מחלוקת האם בחירה באדם כ"איש השנה" היא בעלת משמעות של תואר כבוד. כך, לדוגמה, היה ויכוח ציבורי בארצות הברית על בחירתו של רוחאללה ח'ומייני לאיש השנה בשנת 1979. דיון דומה התקיים אחר בחירת אדולף היטלר כאיש השנה בשנת 1938. מאז 1979 נמנע "טיים" מלבחור במועמדים שנויים במחלוקת. עם זאת, כאשר נבחר רודולף ג'וליאני לאיש השנה לאחר פיגועי 11 בספטמבר, הייתה זו בחירה שנויה במחלוקת. רבים חשבו כי ג'וליאני ראוי לתואר, בעוד אחרים חשבו כי ההגדרה "האדם או קבוצת האנשים שלהם ההשפעה הגדולה ביותר על החדשות בשנה החולפת" הפכה את אוסאמה בן לאדן לבחירה ההגיונית. בגוף המהדורה הוקדש דיון לשאלה זו, שבו אוזכרה בחירתו של ח'ומייני לאיש השנה, כמו גם דחיית הרעיון להכריז על אדולף היטלר כאיש המאה (על אף שכאמור הוא נבחר לאיש השנה בשנת 1938). רבים סברו כי בן לאדן היה בחירה מתבקשת יותר מג'וליאני לאיש השנה בשנת 2001, כמו גם שהיטלר הוא בחירה מתבקשת יותר מאלברט איינשטיין לאיש המאה, שכן הבחירה היא לא תמיד לשבח הנבחר, אלא מסמלת את השפעתו על השנה, גם אם הייתה זו שלילית. אך שניהם לא זכו בתואר בשל תפקידיהם השליליים. רבים סברו כי "טיים" לא הצליח לעמוד בסטנדרטים שהוא עצמו קבע לבחירת איש השנה.

בשנים האחרונות עלתה ביקורת על כי איש השנה הוא לרוב אדם מתחומי התרבות האמריקנית, וכי קיימת סטייה מן המסורת של הכרה בהשפעתם של מנהיגים והוגים מחוץ לאמריקה. משנת 1994, בה נבחר האפיפיור יוחנן פאולוס השני, עד לשנת 2005, בה בין אנשי השנה היה גם הזמר האירי בונו, היו כל אנשי השנה אמריקאים. 36 מאנשי השנה נולדו בארצות הברית, בעוד 29 מאנשי השנה הם מחוץ לארצות הברית.^{[דרוש מקור]} בנוסף רוב הקבוצות שנבחרו, כגון מדענים או בני מעמד וגיל מסוימים הם אמריקאיים.

בדצמבר 1960 החליט מגזין טיים לכבד את "המדען האמריקאי". מאז קיומו של פרס נובל ועד 1940 זכו מדענים אמריקאים ב-15 פרסים בלבד, בעוד שבשני העשורים שלאחר מכן זכו מדענים אמריקאים ב-42 פרסים. כפרופיל משותף של המדען האמריקאי נבחרו חמישה-עשר מדענים בולטים מתחומים שונים, רובם קשורים לתחומי הרפואה, האלקטרוניקה, האטום וחקר החלל. עמוד השער הראה תמונות של החמישה-עשר על רקע איור של אטום.

המדענים שנבחרו היו: אמיליו סגרה, לינוס פאולינג, ויליאם שוקלי, ג'ון פרנקלין אנדרס, ג'ורג' וולס בידל, דונלד גלייזר, צ'ארלס סטארק דרייפר, רוברט ברנס וודוורד, ג'יימס ואן אלן, צ'ארלס טאונס, אדוארד טלר, יהושע לדרברג, וילארד ליבי, אדוארד מילס פרסל ואיזידור רבי.

בין הזוכים בתואר נמצא ישראלי אחד, יצחק רבין בשנת 1993, אשר נבחר כחלק מקבוצה של "עושי שלום" שכללה גם את יאסר ערפאת וכן את נלסון מנדלה ופרדריק וילם דה קלרק מדרום אפריקה.

כאשר עורכו של השבועון "העולם הזה" היה אורי אבנרי, הוא הקדיש את גיליון ראש השנה העברית שלו לבחירת "איש השנה". עם סגירת השבועון המשיך אבנרי בנוהג זה במשך שנה אחת בעיתון "מעריב". אחרי שנת 1991 אין בישראל עיתון או שבועון המקדיש חוברת שלמה לבחירת "איש השנה". אך רוב אמצעי התקשורת בוחרים את 'איש השנה', בדרך כלל מזווית הראיה הישראלית.

• המאה ה-20: אלברט איינשטיין

מיזמי קרן ויקימדיה
דיווחים בוויקיחדשות: איש השנה של מגזין טיים: אתה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: איש השנה של המגזין "טיים"

• אתר האינטרנט הרשמי של איש השנה של המגזין "טיים"
• איש השנה של מגזין טיים, מתוך אתר המגזין