אלדד רגב

אלדד רגב נולד וגדל בקריית מוצקין לצבי וטובה רגב, הבן הצעיר מבין שלושה אחים^[3]. אמו טובה נפטרה כשהיה בכיתה י"ב.

הוא למד בישיבת בני עקיבא פרחי אהרון שבקריית שמואל. רגב התנדב ושירת בצה"ל בחטיבת גבעתי. לאחר שסיים את שירותו בצה"ל, נסע למזרח הרחוק כחלק מטיול אחרי צבא, שצעירים ישראלים נוהגים לעשות לאחר השירות הצבאי.

לאחר ששב לישראל הוא נרשם למכינה קדם אקדמית לקראת לימודיו בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר-אילן^[4], חודשיים לאחר חטיפתו ולקראת תחילת שנת הלימודים, הודיעה האוניברסיטה כי רגב התקבל ללימודים לתואר ראשון, ואף נשיא האוניברסיטה, משה קוה כתב לבני המשפחה כי הוא מקווה שרגב יוחזר לישראל, ויתחיל בלימודי המשפטים שרצה^[4].

רגב היה ידוע בחיבתו הרבה לספורט והיה מאוהדי מכבי תל אביב^[5].

חטיפתו

ערך מורחב – חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון (2006)

בבוקר 12 ביולי 2006 בשעה 09:05, פתח ארגון חזבאללה בהפגזת יישובי צפון ישראל בירי מרגמות וקטיושות כפעולת הסחה. באותו זמן באזור מושב זרעית סמוך למוצב ליבנה (שלא היה מאויש), בקו דיווח 105, במקום שבו כביש זרעית-שתולה נושק לגדר המערכת, עברה חוליית חזבאללה בסולם את גדר המערכת ולא התגלתה. החוליה תקפה בטילי נ"ט שני כלי רכב של צה"ל מסוג האמר שנקראו לסיור על קו הגבול. מהרכב הראשון בו נסעו רגב וגולדווסר, הצליחו שני חיילים להיחלץ כשאחד מהם פצוע קשה. אנשי החזבאללה לא גילו אותם. הרכב השני ספג פגיעת נ"ט ישירה ובו נהרגו שלושה לוחמים – אייל בנין^[6], שני תורג'מן^[7], וואסים סלאח נזאל^[8]. מיד לאחר מכן פרצה חוליית חזבאללה נוספת את גדר המערכת, חדרה לשטח ישראל וחטפה שני חיילי מילואים מחטיבה 5 של צה"ל, את רגב ואת רס"ל אהוד גולדווסר שככל הנראה מצאו את מותם כבר בפיגוע או נפצעו קשה בו ומתו מפציעהם זמן קצר לאחר מכן. החולייה נסוגה עם החיילים לשטח לבנון, שם עמד רכב סמוך לגדר שהעביר אותם במהירות למקום מסתור בכפר עייתא א-שעב. חולייה נוספת חמושה ברובים ובמקלעים גיבתה את החוטפים. העיתון הלבנוני "אל-אחבאר" תיאר את ההכנות הרבות ופירוט של החטיפה^[9].

האירוע התרחש בוואדי נמוך ולא נראה על ידי תצפית מעמדות צה"ל, ולכן לקח שלושת רבעי שעה לגלות את דבר החטיפה ולהכריז על נוהל חניבעל^[10] בתגובה טנק צה"לי מגדוד 82 ונגמחון נשלחו לאחר כשעה ללבנון בעקבות החטופים במטרה לאתרם. הטנק עלה על מטען גחון שנאמד בחצי טון של חומר נפץ וארבעת אנשי צוותו נהרגו. בהמשך נהרג חייל נוסף מגדוד 50 מירי מרגמה^[11].

עסקת השבויים וקבורתו בישראל

ב-29 ביוני 2008 אישרה ממשלת ישראל ברוב של 22 מול 3 עסקת חילופי שבויים, שהושגה בתיווכו של עופר דקל.^[12].

על פי ההסכם, שוחררו הרוצח סמיר קונטאר, 4 אסירים נוספים וכ-199 גופות של מחבלי חזבאללה שנקברו ארעית בישראל^[13]. בתמורה קיבלה ישראל מחזבאללה את שני החיילים החטופים (רגב ואהוד גולדווסר). עד לרגע ביצוע ההסכם עצמו לא נמסר לישראל מידע מפורש האם הם חיים או מתים.

השלב השלישי והאחרון של ההסכם הוגדר מחווה לעם הפלסטיני, ובו שוחררו כ-5 אסירים פלסטינים. זהותם של אסירים נקבעה על ידי מדינת ישראל.

ב-17 ביולי 2008, יום לאחר ביצוע העסקה, הובאו לקבורה החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב, בעוד בלבנון התקיימו חגיגות ראווה והוכרז על יום חג^[14]. בהלוויותיהם השתתפו רבבות אנשים. אהוד גולדווסר נקבר בבית הקברות הצבאי בנהריה ואלדד רגב נקבר בבית הקברות הצבאי בחיפה^[15]. לאחר השבת ארונותיהם הועלו השניים בדרגה. ב-6 באוגוסט שוחררו מספר אסירים נוספים.

לאחר מותו של רגב, נמצא באחת המחברות בחדרו השיר "ידעת שזה זמני".
במסגרת פרוייקט "עוד מעט נהפוך לשיר" של גלי צה"ל לשנת 2009, הולחן השיר ע"י דורון מדלי ואייל גולן התגייס לבצע אותו.^[16][17]

קבוצת כדורגל מכבי נווה שאנן אלדד נקראת על שמו.

• אלדד רגב, באתר צה"ל
• קורות החיים של אלדד רגב, באתר "יזכור" של משרד הביטחון