אלתר דרויאנוב

דרויאנוב נולד בעיירה הקטנה דרויה שבמחוז וילנה, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (ליטא), להורים אמידים ממשפחת רבנים - לרב אליקים (גצל) פסח ולטרינה תהילה. דרויאנוב למד תורה מאביו וסבו, ובגיל 17 הלך ללמוד בישיבת וולוז'ין^[1]. לאחר מכן למד בישיבת קופישוק אצל הרב אבא יעקב הכהן בורוכוב. דרויאנוב שימש כמזכיר "הוועד האודסאי". הוא עלה לארץ ישראל שלוש פעמים: ב-1903, ב-1906 ולבסוף ב-1921 יחד עם חיים נחמן ביאליק. החל משנת 1909 ועד 1914 הוא התגורר בווילנה, ולאחר מכן באודסה, ושימש כעורך "העולם" - ביטאונה השבועי של ההסתדרות הציונית העולמית.

בשנת 1918 ייסד באודסה, עם ידידיו ביאליק ורבניצקי, את המאסף לזכרונות, אתנוגרפיה ופולקלור "רשומות", אשר שם לו למטרה לבטא את ההוויה והמסורת של כל תפוצות ישראל. היה מנהלה ועורכה הראשי של הוצאת "דביר".

ב-1919 החל במפעל עריכת הכתבים לתולדות חובבי ציון ויישוב ארץ ישראל (אודסה, הוצאת הוועד ליישוב ארץ ישראל), אך לא סיימו (המפעל הושלם שנים מאוחר יותר בידי שולמית לסקוב). ערך גם את "מימים ראשונים", ירחון ל"דברי ימי התחייה בישראל", בהוצאת התאחדות האיכרים. חתם את מאות מאמריו בעשרה כינויים ו"שמות מליצה" שונים, לרוב חתם גם בשם העט: 'אבגד', ולעיתים בשם 'אבגד האדרעי'^[2], חיבור של ראשי תיבות לשמו (אלתר בן גצל דרויאנוב) ושם עיר הולדתו^[3].נקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב, ולבקשתו - ללא הספדים^[4].

ספר הבדיחה והחידוד

דרויאנוב זכור בעיקר בשל "ספר הבדיחה והחידוד", שאותו כתב, תרגם וערך (מהדורה ראשונה: פרנקפורט תרפ"ב; מהדורה אחרונה: דביר, תל אביב תשנ"א). זהו ספר המרכז בעברית ממיטב הבדיחה היהודית, והוא מתעד הווי יהודי שהיה במזרח אירופה.

בהקדמה למהדורה הראשונה כתב דרויאנוב כי הרעיון להולדת הספר עלה במוחו כאשר שהה בבית הבראה סמוך לדרזדן בגרמניה. נאסר עליו לקרוא חומרי קריאה כבדים, ועל כן ישב ימים שלמים וקרא ספרי בדיחות והלצות. כאדם משכיל ורחב אופקים, קרא בהן בכובד ראש, והחליט לקבץ את הבדיחות לכלל אנתולוגיה יסודית, מתורגמת לעברית.

ספר תל אביב

בשנת חייו האחרונה הוציא דרויאנוב לאור את יצירתו החשובה ביותר: "ספר תל אביב". ספר זה הוא העדות ההיסטורית המלאה והאמינה ביותר לתולדותיה של העיר העברית הראשונה. במקור היה אמור לצאת כרך שני לספר, אך בשל מותו של דרויאנוב יצא רק הכרך הראשון והמלאכה מעולם לא הושלמה. הספר מחולק לארבעה חלקים:

1. יפו
2. אחוזת בית
3. תל אביב
4. סט מפות העיר (אותן הכין אברהם יעקב ברור).

יתרונו של דרויאנוב היה בכך שהייתה בידו גישה לא רק למסמכים שהיו מצויים בידי גורמים רשמיים, כי אם גם למקור הראשון ולחומרים מאוספים פרטיים של מייסדי תל אביב והנוגעים בדבר, שעם השנים אבדו. הספר שיצא על ידי עיריית תל אביב לא יצא מאז הדפסתו הראשונה במהדורה נוספת, ונחשב לפריט אספנים יקר-ערך.^{[דרוש מקור]}

נשא לאשה את ברכה (בת רבי יעקב דב הלפרין מדוינסק), לזוג נולדו ארבעה ילדים: אליקום, יונתן, תהלה והדסה.

בנו יונתן נשא לאישה את שרה, בתם של אסתר ואלכסנדר מאכט, אלוף ליטא בשחמט והמנהל הראשון של הבנק הישראלי לתעשייה.^[5]

בתם של יונתן ושרה, נכדתו של דרויאנוב, הייתה שחקנית התיאטרון הלאומי "הבימה" והפעילה החברתית יעל דרויאנוב.

על מצבתו ישנה לוחית זיכרון לבתו תהלה, שנפטרה בשנת 1987 ותרמה את גופתה למדע לצמיתות.

• אדם הכהן בתור משורר, [ברלין: דפוס איטצקאווסקי, תרנ"ז].
• ספר הבדיחה והחידוד, פרנקפורט: אמנות, תרפ"ב . (בהמשך יצאו מהדורות נוספות.)
  • שני יהודים נוסעים ברכבת: סיפורים נבחרים מתוך ספר הבדיחה והחידוד של דרויאנוב / סיפר וצייר: דני קרמן, תל אביב: דביר, תשנ"ו-1995.
• ציונות בפולניה: רשמי מסע (נובמבר 1931 – מאי 1932), תל אביב: מסדה, תרצ"ג. (סריקה של הספר)
• פינסקר וזמנו / מאת א' דרויאנוב; יוצא לאור על ידי המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, ירושלים: ר' מס ("ספריית דורות" ספר ז'), תשי"ג.
• ילקוט מסות / א' דרויאנוב; ליקט והוסיף פרטים ביוגרפיים וביבליוגרפיים: י"ד אברמסקי; הערכה ספרותית והסברים: ראובן רבינוביץ), תל אביב: יחדיו ואגודת הסופרים העברים בישראל, תש"ל.
• כתבים נבחרים / א. דרויאנוב, תל אביב: ברית ראשונים, תש"ג-תש"ה (סריקה של הספר)

בעריכתו

• כתבים לתולדות חבת ציון וישוב ארץ ישראל / ערוך על ידי א' דרויאנוב, אודסה [ועוד]: הוועד ליישוב ארץ ישראל, תרע"ט-תרצ"ב.
  • כתבים לתולדות חיבת ציון וישוב ארץ ישראל / ליקט וערך לראשונה: אלתר דרויאנוב, ההדירה וערכה מחדש: שולמית לסקוב, [תל אביב]: אוניברסיטת תל אביב, תשמ"ב-1982–תשנ"ג-1993.
• ספר תל אביב / ערוך בידי א' דרויאנוב, תל אביב: ועדת ספר תל אביב בהשתתפות העירייה, תרצ"ו.

תרגומיו

• המְּנַגֵּן העִוֵּר: ספור / ולדימיר קורולנקא [=קורולנקו]; תרגום: א' דרוינוב, פיעטרקוב – [ורשה]: דפוס בעלכאטאווסקי: תושיה, תרס"א-1900. הנגן העוור: תל אביב: אמנות, תשכ"ז (סריקה של הספר)
• מבחר ספוריו / ולדימיר קורולנקא; מתרגמים על ידי א' דרויאנוב. פרנקפורט: אמנות, [תרפ"ג?]. (מהדורה נוספת: תל אביב, 1937.)

בתל אביב נקרא על שמו רחוב. בנובמבר 2010 קבעה עיריית תל אביב לוח הנצחה על הבית שבו התגורר, ברחוב מלצ'ט 31 בתל אביב.בית ספר יסודי בשכונת פלורנטין בתל אביב נקרא על שמו.

כמו כן בקצה המערבי של השכונה פלורנטין נמצאת "גינת דרויאנוב" ובה מגרש כדורסל, משחקי ילדים ודשא.

כמו כן בעיירת מולדתו המצויה כיום בשטחי בלארוס נקרא רחוב על שמו^[6].

• 'דרויאנוב, (אשר אברהם-אבא) אלתר', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 165–166. (הספר בקטלוג ULI)
• צבי קרול וצדוק לינמן, בית הקברות הישן בתל אביב, תל אביב: ת"ש, עמ' צה-צו.
• לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, צווייטער באנד, ניו יורק, 1958, בערכו טורים 541-543.

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: מחבר:אלתר דרויאנוב
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלתר דרויאנוב

• רשימת הפרסומים של אלתר דרויאנוב, בקטלוג הספרייה הלאומית
• כתבי אלתר דרויאנוב בפרויקט בן-יהודה
• דוד תדהר (עורך), "אלתר (אברהם אבא אשר) דרויאנוב", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 515
• נתן אפרתי, מבקר, לא תכתוב בדבר שאינך מבין בו, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2006
• דוד אסף‏, הספרים שמצחיקים אותי במיוחד: 'ספר הבדיחה והחדוד' של אלתר דרויאנוב, בבלוג "עונג שבת", 19 ביוני 2011
• ספר תל אביב (אורכב 06.01.2014 בארכיון Wayback Machine)- קישור לטקסט מלא באתר הספרייה הלאומית
• אלתר אשר אברהם אבא דרויאנוב (אורכב 30.06.2016 בארכיון Wayback Machine), באתר האקדמיה ללשון העברית
• ספר הבדיחה והחידוד, מהדורה לעיון מקוון באתר הספרייה הלאומית
• אלתר דרויאנוב, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• דנה פז פרינס, על בדיחות וההומור היהודי של דרויאנוב, באתר בית התפוצות, מרץ 2018
• דוד מלמד, ישוב לאדמתו בדממה גמורה בלי שום הספדים, באתר הארץ, 18 ביוני 2018
• ג. קרסל, ‏א. א. דרויאנוב – היסטוריון תל-אביב, בצרון 342-343, אוקטובר 1981, עמ' 062-067
• צָפִי זֶבָּה-אֵלְרָן, עת לשחוק? אלתר דרויאנוב וכינוס הבדיחה העברית, בבלוג "עונג שבת", 4 במרץ 2022
• אלתר דרויאנוב (1870-1938), דף שער בספרייה הלאומית