אל-קאדר
אל-קאדר באללה (מילולית: בעל היכולת באל), אבו אל-עבאס אחמד בן אסחאק בן אל-מקתדר באללה (בערבית: القادر بالله, ابو العباس احمد بن اسحاق بن المقتدر بالله) היה נכדו של הח'ליף אל-מקתדר והח'ליף העבאסי שמשל בבגדאד בין השנים 991 ל-1031.
 | |||||
| לידה | 947 בגדאד  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 29 בנובמבר 1031 (בגיל 84 בערך) | ||||
| מדינה | בית עבאס | ||||
| שושלת עבאס | |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
נולד בשנת 944 לערך, בילה את מרבית ימיו בגלות עד שנבחר לח'ליפות במקום בן דודו המודח אל-טאא'ע באללה. בימיו עמדה הח'ליפות מול איום מצד מחמוד מבית ע'זנה וניצלה אך ורק בשל סכסוכים משפחתיים שהתפרצו לאחר מותו.
אל-קאדר נודע כמוביל המאבק בשיעה לאחר הדומיננטיות השיעית במאה ה-9. הוא פרסם שורה של צווים ובהם אימץ את האסכולה החנבלית, הכריז על אי-נבראותו של הקוראן (ובכך אסר למעשה על השתייכות לאסכולה המעתזלית). ימי שלטונו מסמלים את קץ ה"מאה השיעית" ואת ראשיתה של "המאה הסונית" ופעל שהאסכולה החנבלית יקבל מעמד מרכזי. במקורות היהודים נודע לשמצה משום שאסר את גאוני ישיבת פומבדיתא שרירא והיי וגזל את רכושם. שרירא נפטר זמן קצר לאחר מאסרו[1]
הערות שוליים
| הקודם: א-טאאע | הח'ליפים לבית עבאס 991–1031 | הבא: אל-קאאם |
