אנדרה היידו

אנדרה (מרדכי) היידו נולד בבודפשט בירת הונגריה בשנת 1932. אביו, משה, ניהל סניף של חנות גדולה, ואמו, שרה, הייתה נגנית פסנתר ובעלת סטודיו לצילום. הוריו נפרדו ב-1940 והתגרשו ב-1945, אך המשיכו לעבוד יחד בחנותו של האב. אנדרה העביר את ילדותו בבודפשט ושרד עם אמו את ימי השמדת יהודי הונגריה. בשנת 1956, לאחר המרד ההונגרי, היגר עם אמו לפריז. בתחילת שנות השישים שהה בתוניסיה ולימד מוזיקה במקומות שונים. לאחר שובו לפריז, החל להתקרב לדת וחזר בתשובה.

בשנת 1966 עלה לישראל והתיישב בירושלים. בשנת 1969 נישא לרות ונולדו לו שישה בנים.

היידו נפטר בגיל 84 בתאריך כ"ו בתמוז ה'תשע"ו ונקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים.

היידו החל ללמוד פסנתר בגיל 12, ומעט אחרי שלמד לנגן החל לכתוב מוזיקה בעצמו. בגיל 14 כתב אופרה בשם "ליאנדרה". לאחר מלחמת העולם השנייה למד באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט לצד ג'רג' קורטג וג'רג' ליגטי. מוריו היו סרוונסקי וסבו (הלחנה) וסגדי (פסנתר). בהדרכתו של זולטאן קודאי, שהיה מרצה בכיר באקדמיה, עסק באתנומוזיקולוגיה, ובילה זמן רב בקרב הצוענים ואף למד את שפתם. מגיל 18 עבד בליווי מקהלות ולהקות ריקודים ובתזמור. בשנת 1955 זכה בפרס ראשון על יצירתו "קנטטה צוענית".

למרות ההצלחה בהונגריה, בשנת 1956 עבר היידו לפריז, שם למד בקונסרבטואר של פריז אצל דריוס מיו ואוליבייה מסייאן. עם חבריו לספסל הלימודים נמנו המלחינים ויליאם בולקום ופול מפנו והמחזאי סמואל בקט.

בשנים 1960–1961 שהה בתוניס, שם לימד פסנתר, קומפוזיציה ותולדות המוזיקה בקונסרבטוריון ועסק במוזיקולוגיה.^[1]

בשנת 1967 החל ללמד קומפוזיציה באקדמיה למוזיקה בתל אביב. בין השנים 1982-86 לימד קורסים בהרמוניה ובקומפוזיציה באקדמיה למוזיקה בירושלים. הוא לימד קורסים מגוונים בחוג למוזיקה באוניברסיטת בר-אילן, ובין השנים 1985-88 עמד בראשו. בתחילת שנות התשעים ייסד את המגמה למוזיקה בבית הספר התיכון למדעים ולאמנויות בירושלים. בהמשך פרש כפרופסור אמריטוס.

בשנת 1997 הוענק לו פרס ישראל למוזיקה יחד עם אבל ארליך ובן-ציון אורגד.

ב-2001 הקים יחד עם קבוצה מתלמידיו מהתיכון למדעים ולאמנויות את אנסמבל האומן ח"י שנפגש בסטודיו ברחוב האומן 18 בירושלים. במשך פעילותו העלה האנסמבל מספר מופעים יוצאי דופן בהשראת ניגוני חב"ד וטקסטים מהמשנה ומהמקורות. בין הפקות האנסמבל: "קולמוס הנפש" (פסטיבל ישראל 2004), "מגדל הפורח באוויר" (פסטיבל ישראל 2006), "רזא דשבת" ועוד.

בין תלמידיו של היידו: גדעון לבינסון, עודד זהבי, מיכאל שנהב, יוני רכטר, גיל שוחט, אורית וולף, אוריין שוקרון, אבי ברמן, שם טוב לוי, מתי קובלר, אוריאל הרמן, תניה זיסקינד, אהוד אטון, נורי יעקובי, יונתן ניב, איתן קירש, מתן פורת, דניאל שליט, יונתן רזאל, אהרן רזאל, נטע אלוני, יאיר הראל, אוריאל זוהר, רונן שפירא, משה שלגי.

היידו היה ממקימי מגמת המוזיקה בתיכון הישראלי למדעים ולאמנויות בירושלים, ועם כמה מתלמידיו בתיכון הקים את ההרכב המוזיקלי "האומן ח"י".^[2][3]

חייו ויצירתו של היידו תועדו בשני סרטים אודותיו. הראשון הוא סרט תעודה מאת דני אור-סתיו ונתן ליפשיץ, שנעשה במסגרת סדרת "צלילים כחול־לבן" שתיעדה מלחינים ישראלים אחדים וכן סרט ביוגרפי מקיף אודותיו בשם "הקוביה ההונגרית" בבימויו של גלעד ענבר ובהפקתו של ערוץ 8.

אחדות מיצירותיו המוזיקליות:

• "פלסמות" (1957) שישה קטעים לפסנתר.
• "פלזמה ב'" (1969) לעשרה כלים.
• "סיפורים על ילדים שובבים" (1976).
• "סרנדות ביישניות" (1979).
• "על האור ועל העומק" (1984).
• "חליל ותוף".
• ארבעה שירים ספרדיים מאת אלברטו חמזי בעיבוד לפסנתר בארבע ידיים (2004)

ברבות מיצירותיו מופיעים נושאים הקשורים ליהדות, ובהן:

• "משחק הפסחא" (1970).
• "המגדל הפורח באוויר" (1971-73) להרכבים שונים - קול ופסנתר, מקהלת ילדים חד-קולית ומקהלה א קאפלה.
• "56 קטעי משנה" (73-1972).
• "תרועת מלך" (1974).
• "נביאי האמת והשקר" (1977).
• "תהילים" (1982).
• "סיפורי יונה" (87-1986).
• "חלומות באיספמיה" (92-1991) קנטטה לגירוש יהודי ספרד.
• "קהלת" (1994).
• "לידתו של ניגון" (1998).
• ביצה שנולדה ביום טוב

יצירות אחרות שלו הן בעלות מגמה חינוכית, לשם פיתוח היצירתיות המוזיקלית, ובהן: "שביל החלב", "אומנות הפסנתר", "ספר האתגרים", "רגליים שמחות", "קונצ'רטו ל-10 פסנתרנים קטנים".

היידו פרסם מאמרים על שירת הצוענים, על מוזיקת הכליזמרים ועל הניגון החסידי.

• יהודה כהן, נעימי זמירות ישראל, הוצאת עם עובד, 1993.
• מירה זכאי ואנדרה היידו, לאן שוחים דגי הסלמון - דיאלוג, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999. הוצאה מחודשת ומורחבת דלתות נפתחות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר").

מדיה וקבצים בנושא אנדרה היידו בוויקישיתוף

• רשימת הפרסומים של אנדרה היידו, בקטלוג הספרייה הלאומית
• אנדרה היידו, באתר "הבמה"
• זאב רב-נוף, אנדרה היידו: אמונה, שלווה ושאיפות, דבר, 11 בפברואר 1975
• נעם בן זאב, אני עוזר להרוס מה שעשיתי, באתר הארץ, 28 במאי 2007
• עפרה לקס, אנדרה היידו, באתר ערוץ 7, 26 במאי 2011
• רחלי ריף, המוזיקה יוצרת את המלחין, מוסף שבת של מקור ראשון, 17 באוגוסט 2012
• הפרופסור ש'נדלק' מניגוני חב"ד / אנדרה היידו ע"ה אתר שטורעם, כ"ו תמוז תשע"ו
• אנדרה היידו באתר ניגון (באנגלית)
• עמית נאור, המלחין שהצליח לעצבן את הנשיא שז"ר, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, אוקטובר 2019
• אסף שלג, תנועה תמידית מווריאנט מלודי אחד לאחר, באתר הארץ, 1 ביוני 2022
• ניגוני חב"ד ביצירות אנדרה היידו 9 אוגוסט 2022 באתר הגאולה

קטעי וידאו

• אנדרה היידו, ‏המוסיקה כצוהר פנימי למימד רוחני פנימי, באתר "ערוץ מאיר", ט"ו תמוז ה'תשס"ט

• אינטרמצו עם אריק: משניות ויין - אנדה היידו, באתר יוטיוב
• קולמוס הנפש - אנדרה היידו וחברי אנסמבל האומן ח"י באינטרמצו, תוכניתו של אריה ורדי
• הקוביה ההונגרית, מסע עם אנדרה היידו לצפייה באתר ynet

עם מותו

• חגי חיטרון, מת אנדרה היידו, חתן פרס ישראל למוזיקה, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2016
• יהודה שוחט, פרידה מאנדרה היידו, המוזיקאי שלימד אותי לחלום, באתר ynet, 1 באוגוסט 2016
• עודד זהבי, פרידה מאנדרה היידו (אורכב 06.08.2016 בארכיון Wayback Machine), מגזין אופוס, 2 באוגוסט 2016
• רפאל לוי, הלך לעולמו חתן פרס ישראל אנדרה היידו, באתר ערוץ 7, 1 באוגוסט 2016
• ברוך ברנר, אמן ההתגלות, מקור ראשון, מוסף "שבת", 8 באוגוסט 2016
• אנדרה היידו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אנדרה היידו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אנדרה היידו, באתר Discogs (באנגלית)
• אנדרה היידו, דף שער בספרייה הלאומית