אסמא אל-אסד

אסמא אל-אסד נולדה בלונדון בשם אסמא אל-אח'רס (الأخرس), בתו של אב קרדיולוג בעל שם ואם שעבדה בשגרירות סוריה בלונדון.^[1] משפחתה הייתה מוסלמית סונית ממוצא סורי, מהעיר חומס.^[2] בצעירותה נודעה בשם האנגלי אמה (Emma) ולמדה בבית ספר נוצרי יוקרתי.^[3] ב-1996 סיימה תואר ראשון במדעי המחשב וספרות צרפתית בקינגס קולג'.^[4]

לאחר הלימודים החלה לעבוד כאנליסטית בבנק השקעות בבעלות דויטשה בנק בלונדון. בבנק עבדה המחלקת קרנות גידור עם לקוחות באירופה ומזרח אסיה.^[1][5] ב-1998 הצטרפה לחברת ג'יי. פי. מורגן ושות', שם התמחתה בתחום המיזוגים ורכישות בענפי הביוטכנולוגיה והתרופות.^[6] במהלך שלוש השנים שעבדה בג'יי פי מורגן שהתה תקופות ממושכות בפריז ובניו יורק. במקביל לעבודתה הייתה פעילה גם באגודה הסורית-ערבית, אגודה שייסד אביה במטרה לחזק את הקהילה הסורית בלונדון.

אסמא אל-אח'רס פגשה בבשאר אל-אסד, נשיא סוריה לעתיד, בזמן שהלה למד רפואת עיניים בלונדון, והם נשארו בקשר.^[1] לאחר שנשיא סוריה חאפז אל-אסד מת ביוני 2000, בשאר הפך לנשיא סוריה. אסמא עברה לסוריה בנובמבר 2000 והתחתנה עם בשאר בדצמבר של אותה שנה. הנישואין תפסו רבים בהפתעה, היות שלא היו דיווחים תקשורתיים על הקשר ביניהם או על מהלכי חיזור לפני הנישואין.^[1] אסמא עזבה את עבודתה ונטשה את כוונתה ללמוד מנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד לטובת המעבר לסוריה ונישואיה לבשאר.^[7]

למשפחתה של אסמא קשרים טובים עם משפחת אסד, ואביה הוא שסייע לבשאר למצוא התמחות ברפואת עיניים בלונדון. שנה לאחר חתונתם נולד לזוג בנם הראשון חאפז, שנקרא על שם סבו חאפז אל-אסד. מאז נולדו לזוג שני ילדים נוספים.

בניגוד לחותנתה אניסה אל-אסד, מגלה אסמא מעורבות רבה בפעילות ציבורית, חברתית ודיפלומטית. היא מרבה להשתתף באירועי צדקה ובאירועים חברתיים אחרים: בשנת 2001 הקימה את ארגון F.I.R.D.O.S (ראשי תיבות: Fund for Integrated Rural Development of Syria; נשמע גם כמילה "גן עדן" בערבית), שבמסגרתו היא מקדמת פרויקטים בתחומי החינוך, ופיתוח האזורים הכפריים בסוריה. בשנת 2003 נתנה את חסותה להקמת ארגון להגברת מעורבותן של נשים בכלכלת סוריה.

בראיונות עמה ציינה כי "על הנשים ליטול חלק בקבלת החלטות פוליטיות וביצירת מדיניות"^[8] וכי "יש להשקיע מאמצים נוספים ביצירת שוויון הזדמנויות בין גברים לנשים ובמניעת אפליה ביניהם".^[9]

בשנת 2008 זכתה אסמא אל-אסד בתואר הגברת הראשונה הערבייה של השנה מטעם המרכז לחקר הנשים הערביות ובשיתוף עם הליגה הערבית. כמו כן קיבלה את מדליית נשיא איטליה על פעילותה החברתית.

במהלך מלחמת האזרחים בסוריה

בזמן ההתקוממות בסוריה שמרה אל-אסד על שתיקה אותה הפרה רק במכתב ששלחה בפברואר 2012 לעיתון ה"טיימס", בו הביעה תמיכה בבעלה והשתתפות בצער ההרוגים.^[10]

בפברואר 2011 רואיינה למגזין "ווג" וזכתה לכתבת פרופיל מחמיאה תחת הכותרת "ורד המדבר",^[11] העיתון גונן בתחילה על החלטתו,^[12] אך בהמשך הוסרה הכתבה מאתר המגזין וכשנה אחר כך התנצלה העורכת הראשית של "ווג", אנה וינטור, על הכתבה.^[13]

במסגרת הסנקציות נגד המשטר הסורי, הקפיא האיחוד האירופי את נכסיה של אל-אסד והטיל איסור על כניסתה לתחומו (מלבד לבריטניה בה יש לה אזרחות).^[14]

על אל-אסד נמתחת ביקורת על אורח חייה הראוותני בשעה שבני עמה נהרגים.^[15][16]

ב-8 באוגוסט 2018 פורסם כי היא חלתה בסרטן השד,^[17] ובאוגוסט 2019 הודיעה כי החלימה לחלוטין מהמחלה.^[18]

ב21 במאי 2024 פורסם בעיתונות הסורית כי היא חלתה בלוקמיה, כ-5 שנים לאחר שהחלימה מסרטן השד.^[19]

מדיה וקבצים בנושא אסמא אל-אסד בוויקישיתוף

• אסמא אל-אסד, ברשת החברתית פייסבוק
• אסמא אל-אסד, ברשת החברתית אינסטגרם
• ירון שניידר, ‏הווידאופדיה: אסמה אסד, באתר ‏מאקו‏, 17 בפברואר 2009
• יותם פלדמן, האופציה הסורית, באתר הארץ, 24 ביולי 2008
• גרדיאן, אסתר אדלי, קתרין מארש, אסמה אסד, כבר לא הפנים היפות של העולם הערבי, באתר הארץ, 8 באפריל 2011
• עמית כהן, אויבת העם: איך הפכה אסמא אסד לשנואה?, באתר nrg‏, 27 באפריל 2011
• עמית כהן, השטן לובשת פראדה: אסמה אסד סופגת אש, באתר nrg‏, 27 בינואר 2012
• עמרי קירון, ‏מלכה לב שחור, באתר ‏מאקו‏, 22 במרץ 2012
• שחר אטואן, לבושה לרצח: איך שירתה חזותה של אסמה אסד את המשטר, באתר הארץ, 29 במרץ 2012
• הילה אוחיון, "ווג" האמריקאי מתחרט על פרסום פרופיל מחמיא של אסמה אסד, באתר הארץ, 13 ביוני 2012
• סמדר פרי, ואלס עם בשאר, באתר "ידיעות אחרונות", 7 בנובמבר 2018
• דורון פסקין, גברת הברזל: איך נהפכה אסמא אל-אסד לרודנית השקטה שמעצבת את סוריה מאחורי הקלעים, באתר כלכליסט, 14 במאי 2020