ביבר הזכוכית

הרקע התקופתי למחזה הם ימי השפל הכלכלי הגדול בארצות הברית, שנות ה-30 של המאה ה-20. המחזה, המבוסס בחלקו על זיכרונות הילדות של ויליאמס, מביא את סיפורה של משפחת וינגפילד, שהפכה לחד הורית לאחר שאבי המשפחה נטש אותה לטובת המרחקים והחופש והותיר את שלושת בני המשפחה - האם, הבן והבת, להיאבק על קיומם. דמותה של אם המשפחה, אמנדה וינגפילד, אישה הנאבקת לפרנסת ביתה ונאחזת בעברה המפואר, מבוססת על דמותה של אימו של ויליאמס, אדווינה. דמותו של הבן טום, התורם לפרנסת הבית בעבודה במחסן נעליים, מקום המדכא את נפשו הפיוטית, מבוססת על דמותו של ויליאמס עצמו, דבר המודגש בתפקידו הנוסף של טום כמספר העלילה. דמותה של האחות, לורה, מבוססת על אחותו האהובה של ויליאמס, רוז, שלקתה בנפשה. במחזה הוא מציג אותה כבעלת מום כמעט בלתי מורגש ואופי עדין הגורם לה לסגת אל עולם פרטי - אוסף בעלי חיים העשויים זכוכית. כל בני המשפחה מקושרים לעולם של דמיון, העומד בסתירה למציאות האפרורית והעירונית בה הם חיים, בדירה הממוקמת בחלקו האחורי של בניין בשכונה צפופה ודחוסה.

עלילת המחזה נסובה סביב ביקורו הצפוי של המחזר היחיד של הבת, ג'ים אוקונור. ג'ים חולק עם טום את מקום עבודתו ומכיר את לורה, שהייתה מאוהבת בו עוד מימי התיכון. ג'ים אוקונור מסמל במחזה את היכולת לגשר בין עולם הדמיון ועולם המציאות, יכולת שעשויה להציל את לורה מהישאבות למחוזות הדמיון ולהעניק לה בסיס במציאות. בסוף המחזה, ג'ים מוזמן לביתם של משפחת וינגפילד לארוחת ערב, ומעביר עימם ערב נהדר שמסב עונג לכולם, אך בעיקר לאמנדה, ששקועה בעבר ובחלומותיה ומתנהגת כאילו ג'ים בא לחזר אחריה. במהלך הארוחה, לכבודה התקשטה אמנדה בשמלה ישנה, שאינה הולמת אותה ומתאימה לנשים צעירות, מתרחשת הפסקת חשמל ולורה וג'ים נותרים לבד, בסצנה טעונה במתח רומנטי, והם אף רוקדים יחד. החלום מתנפץ לאחר שג'ים מבהיר שלא הייתה לו כוונה לשאת את לורה (למעשה הוא מאורס) ועוזב את בית משפחת וינגפילד, ואמנדה מתפרצת על טום בסערת רגשות. בתגובה, טום נוטש את אמו ואחותו, כמו אביו. בתמונה האחרונה, טום מספר לקהל שהוא נודד בדרכים אך לא מצליח לשכוח את לורה, ושתמונתה מדליקה נרות חקוקה במוחו לעד.

בגרסה הקולנועית הראשונה של המחזה שביים ארווין רפר (1950) שונה סופו, למורת רוחו של ויליאמס הצעיר, לסוף שמח יותר. בגרסה נוספת, שביים פול ניומן בשנת 1987 שיחקו ג'ואן וודוורד, ג'ון מלקוביץ' וקארן אלן^[1].

המחזה תורגם לעברית על ידי תרצה אתר, מיכה לבינסון, ערן בניאל ועידו ריקלין.

המחזה הועלה בישראל מספר פעמים, ביניהן:

• הפקת 1952 (תיאטרון הקאמרי) - בימוי: טוביה גרינבאום, עיצוב תפאורה: משה מוקדי, שחקנים: רוזה ליכטנשטיין, חנה מרון, נתן כוגן^[2].
• הפקת 1963 (תיאטרון זווית) - בימוי: אברהם אסיאו, שחקנים: שמואל עצמון, שלומית אדר, רחל מרכוס, מיכאל כפיר^[3][4].
• הפקת 1974 (תיאטרון באר שבע) - בימוי:, עדנה שביט שחקנים: ציפורה פלד, נעמי גרינבוים, ששי סעד, ורפי תבור^[5].
• הפקת 1975 (התיאטרון הקטן) - בימוי: שמואל עצמון, שחקנים: רחל מרכוס, שולמית אדר, פנחס גולדברג ואברהם סלקטר^[6][7].
• הפקת 1991 (תיאטרון הבימה) - בימוי: אופירה הניג, עיצוב תפאורה: אלי סיני, תלבושות: דידי גולן, מוזיקה: יואב קוטנר^[8], תאורה: נתן פנטורין, שחקנים: רבקה גור, גיל פרנק, גילי בן אוזיליו, עמי ויינברג^[9][10].
• הפקת 2000 (תיאטרון באר שבע) - בימוי: גדי ענבר, מוזיקה: אלדד לידור, תפאורה: אורן אלדור, תאורה: עמיר ברנר, תלבושות: עינת ניר, שחקנים: חנה מרון, אביטל פסטרנק, אודי בן דוד, עודד לאופר^[11][12].
• הפקת 2005 (תיאטרון הקאמרי) - בימוי: מיכה לבינסון, שחקנים: ג'יטה מונטה, מיכה סלקטר, יפתח קליין, אולה שור-סלקטר^[13].
• הפקת 2015 (תיאטרון בית ליסין) - בימוי: גלעד קמחי, עיצוב תפאורה: ערן עצמון, תלבושות: אורנה סמורגונסקי, מוזיקה: אמיר לקנר, תאורה: אורי מורג, שחקנים: עמית עיני, יונה אליאן, נדב נייטס, נטע גרטי, גל אמיתי^[14].
  • הפקת 2024 (תיאטרון החאן) בימוי: אריאל נ. וולף, עיצוב תפאורה: נגה פתר גל, תלבושות: הילה נבט, מוזיקה: איתמר גרוס, תאורה: רוני כהן, עיצוב וידאו: נמרוד צין, יונתן שחוח, עוזרת בימאי: אירה אורלוב, שחקנים: עירית פשטן, איתי שור, אנה פוגטש, גל זק.

מדיה וקבצים בנושא ביבר הזכוכית בוויקישיתוף

• ביבר הזכוכית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• חיים גמזו, השוואת ההצגות "ביבר הזכוכית" ו"עושה נפלאות" - בלהקה האמריקאית ועד במותינו, הארץ, 14 באפריל 1961
• צ'רלס אישרווד, ניו יורק טיימס, לצאת מביבר הזכוכית: היצירות המושמצות של טנסי ויליאמס שוב על הבמה, באתר הארץ, 11 במרץ 2011