ברית ההצלה (סרט)

זה סיפור אמיתי. על צעירים, אפילו בשכבה החברתית, שנמשכים למערב, הם רואים בארצם את הפיגור הכלכלי ואת חוסר הרצון של הצאר לבצע רפורמות והם מבינים שהדרך היחידה לשנות משהו היא לקחת את השלטון לידיהם. זהו הסיפור הנצחי על היחסים שבין שלטונות רוסיה לעמי רוסיה, בין שלטונות רוסיה והאליטות. זה מה שאנחנו חיים כל הזמן. אנשים משתנים לצד זה או אחר, אבל הקונפליקט של אלה שמנסים לייצב את המצב במדינה, גם אם באמצעות שמירה ארכאית, עם המודרניסטים שמוכנים לשנות את רוסיה באמצעות תהפוכות חברתיות, הוא נצחי. ובכל הזמנים, הצדדים האלה אינם מסוגלים להסכים, גם ביניהם.

— אולג מאלוביצ'קו, תסריטאי הסרט.

הדֶקַבְּרִיסְטִים הוא כינוי ל"אנשי דצמבר", חברי תנועה מחתרתית שניסתה לבצע הפיכה בדצמבר 1825 ולכונן מלוכה חוקתית. חברי התנועה היו יוצאי המעמד הגבוה ברוסיה, רובם אצילים, בעלי אחוזות וקציני צבא, אשר השתייכו לאגודות מחתרת שונות שפעלו ברוסיה. אחת מאותן אגודות סתרים שנוסדו הייתה "ברית ההצלה" שהוקמה בשנת 1816 ודגלה ברעיונות הקידמה החברתית והמדינית של המערב. הסרט מתמקד בקורות האגודה והכנותיה למרד, כמו גם סיפור המרד עצמו והשלכותיו.

שנת 1808. בית הארחה פרטי בפריס. קיסר צרפת נפוליאון מחליט למצוא את התלמיד המוכשר ביותר, מתברר שזהו סרגיי מוראביוב-אפוסטול הרוסי.

בשנת 1814, הצבא הרוסי הביס את צרפת של נפוליאון וכבש את פריז. רוסיה הפכה לכוח החזק ביותר באירופה. עכשיו הכל נראה אפשרי. הצבא הצרפתי של נפוליאון וקציני המשמר הקיסרי מתכוננים לשתות שמפניה עם הקיסר אלכסנדר הראשון, אך קיסר רוסיה רק עובר במקום ואינו נעצר לשתות עם החיילים.

שנת 1820. בוגרי מלחמת רוסיה–צרפת זועמים על הענישה הגופנית התכופה ושואפים לדמוקרטיזציה של מערכת השלטון במדינה. חיילי גדוד סמיונובסקי שהתנגדו לצאר נשלחים לשרת ביחידות צבאיות בעוד החיילים הרגילים שלא נשאו דרגות בכירות נשלחים לגלות בסיביר. מוראביוב-אפוסטול עוזב את הבירה לגדוד צ'רניהיב בכפרי פולטבה שבאוקראינה.

שנת 1825. קציני המשמר, המנצחים הצעירים, בטוחים ששוויון וחופש יבואו גם לכאן ומהר. לשם השגת המטרה הם מוכנים להקריב הכל: עמדה, עושר, אהבה וחיים, את תפקידם כקצינים בכירים ואת הכפופים להם. באמצעות הרפורמה המוצעת, האצילים שואלים את עצמם את השאלה העיקרית, האם להעדיף את "האמת הרוסית" שהגה פאבל פסטל, ברוח הרפובליקה הצרפתית ובה רוסיה תיפטר מהצאר ותהפוך לרפובליקה, או את טיוטת החוקה שכתב ניקיטה מורביוב, בה רוסיה נשארת אימפריה, אך הופכת למלוכה חוקתית. התקוממות הדקבריסטים בכיכר הסנאט בסנקט פטרבורג פורצת לצד התקוממות גדוד צ'רניהיב בכפר וסילקובה, שבאוקראינה.

14 בדצמבר 1825. הגדוד המוסקבאי של המשמר הקיסרי בראשות ניקיטה מוראביוב ופיוטר קאחובסקי נכנס לכיכר הסנאט ומתכונן לתקוף את הסנאט (מבלי לדעת שהסנאט כבר השביע את ניקולאי לקיסר). המושל הכללי מילוראדוביץ' מנסה לשכנע את החיילים לחזור לצריפים. הוא למעשה מצליח, אך אחד ממנהיגי ההתקוממות, קאכובסקי, מחליט לירות בגבו ואז הנסיך אובלונסקי דוקר אותו בכידון. עם זאת, במהלך החקירה טען אובלונסקי שהוא רק רוצה להרחיק את הסוס בדרך זו. בהבנה כי המורדים לא ייכנעו, ניקולאי הראשון מורה לחיל הפרשים בפיקוד אלכסיי אורלוב לתקוף אותם. ההתקפה לא מצליחה וניקולאי מצווה על התותחנים להתכונן לירי. חיילים מורדים רבים מתים, הקצינים מורים למורדים לפנות על קרח אל נהר הנייבה הקפוא כדי לכבוש את מצודת פיוטר ופאבל ואת מבנה התחמושת. בתגובה, ניקולאי מצווה לבנות מחדש קו ארטילרי ולשבור את הקרח בכדורי תותח. המורדים הנותרים מתים מרסיסי תותחים או מבקיעת הקרח והם נופלים אל תוך הנהר הקפוא. המרד מדוכא.

שנת 1826. חמשת מנהיגי המרד מוצאים להורג בתלייה. סרגיי מוראביוב-אפוסטול, שנפל מהגרדום, רואה בעיני רוחו כיצד הצאר אלכסנדר הראשון מסכים לשתות שמפניה עם קציני המשמר הקיסרי.

שנת 1825, סוף תור הזהב של רוסיה. האימפריה, שבכוחה לא היה שווה לה, מזועזעת מניסיון להפיכה צבאית. העולם משתנה במהירות ולתמיד... השדה המושלם למופע הגדול. טולסטוי, החל מהרומן "הדקבריסטים" (שממנו צמח מלחמה ושלום האפי), חלם "להסתכל על ההיסטוריה של ה-14 בדצמבר^[6] מבלי לגנות אף אחד, לא את ניקולאי פאבלוביץ' ולא את הקושרים, אלא להבין את כולם". אולי, עבר מספיק זמן כדי לצפות בסיפור הזה ללא הטיה אידאולוגית, כאילו בפעם הראשונה...

— אנטולי מקסימוב, מפיק הסרט.

צילומים

צילומי הסרט החלו בקיץ 2018 ונמשכו עד דצמבר אותה שנה^[7] ונערכו במוסקבה, ניז'ני נובגורוד, סנקט פטרבורג, גטצ'ינה בכפר דמיטרייבקה שבמחוז בלגורוד (בו צולמה סצנת מרד גדוד צ'רניהיב).^[8][9][10]

הצילום הראשי החל בקיץ 2018 והתקיים בכפר דמיטרייבקה, מחוז שבקינסקי, מחוז בלגורוד, כשהוא ממלא את תפקיד הכפר וסילקובה בו נתפס גדוד צ'רניהיב. המקום נבחר בגלל הדמיון של נופים טבעיים. הכפר נוצר במיוחד לצורך הצילומים והוא מורכב מ-22 בתים, כנסייה, בית מרחץ רוסית, כוורות, סוככים וגשרים. לאחר הצילומים הפך הכפר למוזיאון כאשר חברת קולנוע "Cinema Direction" תרמה את האתר לממשל המקומי. את האירועים שהתרחשו בעיר סנקט פטרבורג היה צורך לצלם חלקית בביתנים. סצנת המרד צולמה בכיכר הארמון, במבצר הפטרופאבלי, בצארסקויה סלו, בארמון יוסופוב ובטירת מיכאיל הקדוש. בגטצ'ינה הצילומים נערכו בארמון גטצ'ינה הגדול. לצורך הצילומים נוצרו העתקים מדויקים של אקדח 12 קילו מדגם של שנת 1806, אשר שימש בפועל במלחמה עם נפוליאון ולאחר מכן גם במהלך המרד בכיכר הסנאט.

במהלך צילומי סצנת השיא של המרד, שרר קור מקפיא בכיכר הסנאט, בה נערכו הצילומים - טמפרטורת האוויר צנחה למינוס 24 מעלות צלזיוס, שהרגישה כמו 30- מעלות צלזיוס בשל לחות גבוהה, ולכן הלחיים הוורודות והאפים האדומים אינם מהווים איפור, אלא תגובה אמיתית לקור. השחקנים והניצבים לבשו בגדים תרמיים והתחממו בכלי רכב בין הסצנות.

עיצוב

מכיוון שהסרט מתרחש בראשית המאה ה-19, כאשר פאות ושפמים היו באופנה, אמני האיפור היו צריכים לעשות מאות עיצובים שונים כך שכל שחקן יקבל סט של צבע שיער בצבע הנכון. הכפפות והמדים נוצרו בעבודת יד. בעלי המלאכה הכינו 500 מעילים ובעזרת חלקים ואביזרים שונו התלבושות לצילומי גדודים שונים. לדמויות הראשיות של הסרט נתפרו 5–6 תלבושות, מכיוון שבשנים שונות הם שירתו בתפקידים שונים. כובעים נוצרו במיוחד עבור הנשים. תיקים, מטריות, כפפות ונעליים הובאו משוק הפשפשים או הוזמנו מראש, תוך התבססות על התיאורים מספרות התקופה ומציורים בני אותה תקופה.

פוסט פרודקשן

הסרט נוצר תוך שימוש בטכנולוגיה העדכנית ביותר בתחום הגרפיקה הממוחשבת. עם זאת, לא היה צורך לבנות עולמות חדשים - היה צורך בגרפיקה כדי לשחזר את המבנים הישנים. כתוצאה מכך, הצופה יכול היה לראות את פטרבורג בדיוק כפי שהדקבריסטים ראו אותה. סולם האירועים מועבר באמצעות תאורה, גרפיקה ממוחשבת ופוטוגרמטריה. לדוגמה, חייל הצטלם עם מכשיר המורכב ממצלמות רבות. כך, ניתן היה ליצור מודלים תלת־ממדיים של השחקנים האמיתיים ואם במהלך צילומי סצנות ההמונים באתר היו 300–500 שחקנים, מספרם הוכפל על המסך באופן ממוחשב, כאשר בסך הכל השתתפו בצילומים 1,800 ניצבים ששימשו כחיילים.

במשך שנה וחצי כל תהליך הצילומים הוקלט במצלמת Samsung 360 Round, זו החוויה הראשונה מסוגה בקולנוע הרוסי. בעזרת גרפיקה ממוחשבת שוחזרה סנקט פטרבורג כפי שהיא נראתה בשליש הראשון של המאה ה-19: קתדרלת איסק הקדוש עומדת בחיפויי עץ, כי אז היא רק נבנתה וקירות ארמון החורף היו צבועים בטרקוטה חיוור ולא בצבע ירוק כפי שהוא כיום.

שיווק

טיזר ראשון המהווה הצצה ראשונה לסרט הוקרן בבתי הקולנוע ברחבי רוסיה החל ממאי 2018.^[11][12][13] קדימון רשמי מלא באורך 2 דקות הופץ באופן נרחב ב-14 בדצמבר 2018 במלאת 193 שנים לפרוץ המרד.

ברית ההצלה: פסקול הסרט

עטיפת הפסקול
פסקול מאת דמיטרי ימליאנוב
יצא לאור	26 בדצמבר 2019
סוגה	פסקול
חברת תקליטים	Navigator Records
הפקה	אלכסיי קוזין

«Для меня как для музыканта было огромным удовольствием стать частью такого масштабного проекта и посотрудничать с известными кинопродюсерами – Константином Львовичем Эрнстом и Анатолием Вадимовичем Максимовым»
עבורי כמוזיקאי זו הייתה הנאה גדולה להיות חלק מפרויקט גדול כל כך ולשתף פעולה עם מפיקי קולנוע ידועים כמו קונסטנטין ארנסט ואנטולי מקסימוב

— דמיטרי ימליאנוב, מלחין פסקול הסרט.

פסקול הסרט נכתב על ידי המלחין דמיטרי ימליאנוב, שיר הנושא נכתב על ידי הזמר וסילי ואקולנקו ("בסטה") ונקרא בשם "סנסארה" (Сансара). הסרט הופק על ידי חברת התקליטים Navigator Records, כאשר דמיטרי ימליאנוב עיבד לבקשתו של המפיק, קונסטנטין ארנסט, נעימות מפורסמות אחרות ברוסיה כמו "ולדיווסטוק 2000" של להקת מומי טרול, "טיול על המים" של נאוטילוס פומפילוס, "טוס" של מד דוג, כולם מושמעים בסרט בליווי סימפוני. אלכסיי קוזין, המפיק המוזיקלי של הסרט, אמר כי שיתוף הפעולה עם ימליאנוב הוא תמיד תהליך מעניין ונעים מאחר שימליאנוב הוא מקצוען ואדם מוכשר בתחומו.

הפסקול היה מועמד בקטגוריית הפסקול הטוב ביותר בפרס נשר הזהב של האקדמיה הרוסית לקולנוע, אלא שמלחינים רוסיים הגישו עצומה להסרת הפסקול מהתמודדות עקב פלגיאט והעתקה מתוך פסקול הסרט קינג ארתור: אגדת החרב, כך לטענתם.

באתר ביקורות הסרטים kritikanstvo.ru הוענקו לסרט 50 נקודות מתוך 100 שמיקמו אותו ברשימת עשרים הסרטים הגרועים של השנה,^[14] הסרט זכה לביקורות פושרות במספר פורטלי קולנוע^{[15][16][17][18][19][20][21][22][23][24][25][26][5]} למרות התלהבות הצופים,^[27][28] אם כי באתר kinopoisk.ru הסרט זכה לדירוג 6.5 מתוך 10 על סמך 6,565 ביקורות,^[29] בעוד בפורטל IMDb הוענקו לו דירוג 5.60.^[30]

מבקר הקולנוע יגור מוסקביטין בריאיון לתחנת הרדיו קומרסאנט FM ציין כי:^[31] "מצד אחד, אתה באמת יכול לתפוס את הסרט הזה כמשלים לצעירים, אידיאליסטים שמוכנים לתת את חייהם למען המולדת. מצד שני, ניתן לפרש את הסרט הזה כסיפור שכל מהפך מוביל לטרגדיות גדולות עוד יותר. הבלגן של הדקבריסטים היה די גדול מאשר משמעותי". מצדה הפרשנית אנגלינה גורה ממערכת Kanobu טענה כי כסרט היסטורי הסרט אינו נותן מקום לפיתוח דמויות והבנת צעדיהן.

ערך מורחב – ברית ההצלה: זמן הזעם

באוגוסט 2020 החלו ההכנות להפקת סדרת טלוויזיה, כאשר מפיקיה הגישו בקשת תמיכה למשרד התרבות של רוסיה. ב-24 בינואר 2021 החלו צילומי סדרת הטלוויזיה ברית ההצלה: זמן הזעם (“Союз Спасения. Время гнева”) בהפקת דירקציה קינו וקונסטנטין ארנסט מהערוץ הראשון ברוסיה שהפיק גם את סרט הקולנוע. הסדרה מהווה תוספת והמשך לסרט הקולנוע.^[32] על התסריט והבימוי אחראי ניקיטה ויסוצקי עם אנטולי מקסימוב כמפיק כשהפרויקט מבוסס על הרעיון לתיאור מפורט יותר של האירועים המוצגים בסרט עצמו. בסדרה מופיעים בין השאר השחקן קיריל קוזנצוב שמגלם את חייל גדוד צ'רניגוב מיכאיל שצ'פילו,^[33][34], אנטון מומוט כקצין המטה דמיטרי שצ'פין-רוסטובסקי^[35], אנדריי מרטינוב כאיפוליט מוראביוב-אפוסטול, טיכון ג'יזנבסקי, אליהם מצטרפים מרבית שחקני הסרט: איוואן יאנקובסקי שחוזר לגלם את מיכאיל בסטוז'ב-ריומין גם בסדרה^[36], אנטון שאגין, מקסים מאטבייב, סרגיי אגאפונוב, פאבל וורוז'צוב, לאוניד ביצ'ווין, אלכסיי גוסקוב, אלכסנדר דומוגארוב, פאבל פרילוצ'ני ואיגור פטרנקו.^[37][38][39]

• כוכב האושר שובה הלב
• דקבריסטים (סרט, 1926)

• אתר האינטרנט הרשמי של ברית ההצלה
• "ברית ההצלה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "ברית ההצלה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• "ברית ההצלה" באתר filmpro
• "ברית ההצלה" באתר יאנדקס