צבא האימפריה הרוסית

הרפורמות הצבאיות שערך פיוטר הגדול בשנים 1698–1699 הביאו לפיזור גדודי הסטרלצי, אשר נוצרו כחיילים סדירים בחיל הרגלים. ההכנות לקראת המלחמה עם שוודיה, הביאו את פיוטר הגדול לגייס בשלב הראשון 25 רגימנטי חי"ר ושתי חטיבות פרשים. בתחילה הובאו קציני צבא זרים לשרת בצבא הרוסי, רובם היו צרפתים ואיטלקיים. לאחר התבוסה בקרב על הנארווה, הניח פיוטר הגדול דגש רב יותר על אימונים אינטנסיביים, תוך גיוס מאסיבי שהעלה את מספר החיילים ל-200 אלף איש.

חימוש הצבא נעשה בסגנון אירופאי: חיל הרגלים היה חמוש במוסקטים, כידוני רובה וחרבות. והדראגונים הצטיידו ברובי קרבין, אקדחים וחרבות.

ב-20 באוקטובר 1696 אימצה הדומה הבויארית את הצעתו של פיוטר הגדול והחליטה על הקמת חיל ים. הספינות נבנו על ידי מהנדסים אירופאים וכבר ב-1722 היה לרוסיה צי של 130 ספינות מפרש ו-396 גליאות.

במחצית השנייה של המאה ה-18 שולבו קלעים לחיל הרגלים, הפרשים ובגדודי ההוסארים. באותה עת, להכשרת החיילים תרם תרומה משמעותית הקצין אלכסנדר סובורוב. בשנת 1810, ביוזמתו של ארקצ'ייב, החלו להנהיג מסדרים צבאיים, ועד 1853 מנה הצבא 31,000 מפקדים, 911,000 חיילים סדירים, ו-250,000 חיילים במשמרות עילית.

מלחמת קרים בשנים 1853–1856 חשפה את חולשות הצבא הרוסי; לצי הרוסי היה רק 16 ספינות קיטור שאך זה פותחו. בשנים 1860–1870 בוצעה רפורמה צבאית, בניהולו של דמיטרי מיליוטין. הצעדים הראשונים לחידוש הכוחות המזוינים ננקטו במהלך מלחמת קרים, בשנת 1855, על פי צו של הקיסר הוקמה "הוועדה לקידום המוכנות הצבאית", שלפיה נקבעו תיקונים לחוקי הצבא, ארגון מחדש של כוחות הצבא ושיפור אימוני הלחימה הפיזיים.

בשנת 1864 נערכה רפורמה במחוזות הצבאיים, נוצרו 15 מחוזות צבאיים, הוחלט כי מפקד המחוז ימונה בדרך כלל על ידי המושל הכללי של המחוז וכי לכל מחוז אחריות ותחום שיפוט משלו - מה שאיפשר בקלות ובמהירות להוביל גיוס כללי בעת הצורך. עם הקמתם של המחוזות הצבאיים, ניסה משרד המלחמה להיפטר ממגוון רחב של תחומי אחריות ולהותירם בידי המחוזות הצבאיים כאשר משרד המלחמה הותיר בידיו רק את תחום ניהול הצבא לצד המטה הכללי.

מערך הגיוס הכללי הוחלף בשירות צבאי כולל; ב-1 בינואר 1874 אומצה "אמנת השירות הצבאי הכללית", שבהתאם לה נקבע כי האוכלוסייה הגברית, ללא הבחנה במעמדה ומצבה, כל הגברים חייבים לשרת בצבא החל מגיל 21. השירות בצבא נמשך 6 שנים בכוחות היבשה ו-9 שנות שירות במילואים, בחיל הים, השירות נמשך 7 שנים ו-3 שנים בשירות מילואים. באותן שנים גם בוצעה תוכנית חימוש מאסיבית.

בתחילת המאה העשרים נמשך פיתוח הטכנולוגיה הצבאית. בשנת 1902 הוקם בכוחות המזוינים חיל הרכבים (שהפך כעבור זמן לחיל התובלה) ובשנת 1911 הוקם חיל האוויר הרוסי הקיסרי. ב-1914 החל הצבא הקיסרי הרוסי בפיתוח כלי רכב משוריינים, ובשנת 1915 נקלטו דגמי טנקים ראשונים. אומצו תוכניות לבניית ספינות גדולות עבור הצי ופותחו סיירות קרב מדגם "סבסטופול", "הקיסרית מריה" וסיירות מדגם "ישמעאל".

נכון ל-1898 היה צבא האימפריה הרוסית לגדול ביותר ביבשת אירופה, עם 2,729,000 חיילים.

מלחמת העולם הראשונה

ערך מורחב – החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה

בתחילת מלחמת העולם הראשונה מנה הצבא הרוסי הקיסרי 1,350,000 חיילים, ועד מהרה גויסו 5,338,000 חיילים נוספים. המלחמה חשפה טכנולוגיות חדשות רבות; קרבות אוויר, טנקים ראשונים, שימוש בנשק כימי והתחפרות בתעלות, מה שייתר את חיל הפרשים הרוסי והפך אותו לחסר תועלת, אך העיקר הוא שהמלחמה הוכיחה את יתרונותיהן של המדינות המתועשות והאימפריה הרוסית, עם התפתחותה היחסית בהשוואה למערב אירופה, עדיין סבלה ממחסור חמור בנשק וחימוש והמלחמה הבליטה את חסרונותיה.

ב-1914 התרוקנו מחסני הנשק בתוך 4–5 חודשי לחימה. כבר ביום ה-53 לאחר ההכרזה על גיוס כללי, ב-8 בספטמבר 1914 המפקד העליון של הכוחות המזוינים הרוסיים, הדוכס הגדול ניקולאי ניקולאייביץ' הבן דיווח ישירות לקיסר ניקולאי השני כי קיים מחסור חמור מאוד בנשק וכי יש להאיץ את הבאת התחמושת וחימוש הצבא במהירות האפשרית - ומשרד המלחמה, בראשות ולדימיר סוכומלינוב, גילה אוזלת יד באותה עת.

עד אוקטובר 1917, הצבא הגיע ל-10 מיליון אנשים, אך בחזית עצמה היו רק 20% ממנו. במהלך המלחמה התגייסו 19 מיליון איש - כמעט מחצית מכלל הגברים בגיל צבא, כאשר המלחמה התבררה בתור המבחן הקשה ביותר עבור הצבא הרוסי שנחל כישלונות והפסדים צורבים ובראשם הרג 3 מיליון בני אדם.

ערך מורחב – מלחמת האזרחים ברוסיה

מהפכת פברואר של 1917 דרדרה מאוד את מעמדה של האימפריה הרוסית והביא להקמת הרפובליקה הרוסית שהונהגה על ידי ממשלה ובראשה המשפטן אלכסנדר קרנסקי. אולם חילופי השלטון לא הביאו לשיפור במצב הצבא שהלך והתדרדר.

באוקטובר 1917 השתלטו הבולשביקים על השלטון (מהפכת אוקטובר) ובפברואר 1918 הקימו את הצבא האדום, מאחר שראו בצבא הקיסרי עוולה ושריד צאריסטי שיש למחות. עם פרוץ מלחמת האזרחים הצבא הקיסרי פורק ומרבית קציניו הצטרפו לאחד מהצבאות הלבנים, בעוד שאחרים השתתפו בהנהגת הצבא האדום. בכך הקיץ הקץ על האימפריה הרוסית וצבאה.

הדרגות הוסדרו ב-1716 ונכנסו לטבלת הדרגות ב-1722. דרגות הצי נוסדו מאפס כאשר דרגות הצבא נלקחו מהדרגות של רוסיה הצארית.

דרגות הקצונה והמשמר של הקיסרות הרוסית נשתמרו עד לפרוץ המהפכה הרוסית של אוקטובר 1917.

• יהודה סלוצקי, תקנון חובת הצבא הכללית, 1874, והיהודים ברוסיה, העבר, כ"א, תשל"ה, עמ' 3–19