ג'ודו בישראל
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
איגוד הג'ודו בישראל אחראי על תחרויות הג'ודו בישראל. אחת לשנה מתקיימת אליפות ישראל בג'ודו.
במשחקים האולימפיים זכו הג'ודוקא הישראלים ב-6 מדליות אולימפיות, מהן 1 כסף ו-6 ארד. יעל ארד זכתה במדליית כסף (ברצלונה 1992) ובכך הייתה לספורטאית הישראלית האולימפית הראשונה שזכתה במדלייה אולימפית ולמחרת היום אורן סמדג'ה זכה במדליית ארד. אריק זאבי (אתונה 2004), ירדן ג'רבי, אורי ששון (ריו דה ז'ניירו 2016) ונבחרת ישראל בג'ודו מעורבת (טוקיו 2020)
באליפויות העולם בג'ודו זכו הג'ודוקאים הישראלים ב-15 מדליות, מהן 3 זהב, 4 כסף ו-8 ארד. אלופי העולם הישראלים הם: ירדן ג'רבי (ריו דה ז'ניירו 2013), שגיא מוקי (טוקיו 2019) וענבר לניר (דוחה 2023). סגני אלופי העולם הם: יעל ארד (המילטון 1993), אורן סמדג'ה (צ'יבה 1995), אריק זאבי (מינכן 2001) וירדן ג'רבי (צ'ליאבינסק 2014). זוכי מדליות ארד באליפויות העולם הם: יעל ארד (ברצלונה 1991), אליס שלזינגר (רוטרדם 2009), גולן פולק (אסטנה 2015), טל פליקר (בודפשט 2017), גפן פרימו (בודפשט 2021) פיטר פלצ'יק (דוחה 2023), רז הרשקו (דוחה 2023) ונבחרת ישראל בג'ודו (טשקנט 2022)
במסגרת אליפויות אירופה באתלטיקה זכו הג'ודוקאים הישראלים ב-41 מדליות, מהן 8 זהב, 9 כסף ו-24 ארד.
ישראל עירכה בגני התערוכה בתל אביב בסוף אפריל 2018 את אליפות אירופה בג'ודו. בתחרות השתתפו 368 ג'ודוקאים מ-44 מדינות.
היסטוריה
הג'ודו החל בפריצתו הגדולה בישראל עם העלייה הגדולה של שנות ה-50, אז הקימו צעירים שעסקו בג'ודו בארצות מולדתם מועדונים להדרכת ועיסוק בג'ודו[1] בינהם: רוז'ה מטודי בתל אביב, מוריס סמדג'ה בבאר שבע, אמיל (חיים) ועקנין בחיפה, שרלי אויזרט באשדוד, יהודה ון דיאז ברמת חן, נתן סימון בחיפה ובירושלים. אחריהם פעלו דניס הנובר ושלמה פייגה במולדת, אדמונד בוזגלו בעפולה ובחיפה וגדי סקוניק בתל אביב.
שנות ה-60
1961
הג'ודו הוכנס למכביה השישית (1961) אך עדיין לא כענף מן המנין.
1965
ב-1965 הוקמה ה"התאחדות הישראלית לג'ודו", שבראשה עמד משה פלדנקרייז ונערכו תחרויות לקביעת הייצוג במכביה, שהתפתחו לאליפויות ישראל בג'ודו.
שנות ה-70
"התאחדות הישראלית לג'ודו" בראשות עמוס גרינשפן הצליחה להתקבל לאיגוד האירופי לג'ודו.
1971
ב-1971 נערך קורס מאמני ג'ודו ראשון במכון וינגייט. השתתפו: עמוס גרינשפן, אלי קרסנטי, מוריס סמדג'ה, לב, אדמונד בוזגלו, עמוס גלעד, יעקב אזולאי, רוברט קריאף, יורם הדר וורנר לאופולד.
1972
ב-1972 מוזגה התאחדות הישראלית לג'ודו אל ההתאחדות לספורט בישראל.
במחצית השנייה של שנות השבעים הופיעו הישגים בינלאומיים ראשונים, כולל מדליות באליפויות בריטניה, בלגיה, סקנדינביה וארצות הברית.
1976
הג'ודוקא הראשון שייצג את ישראל במשחקים האולימפיים היה יונה מלניק, שהשתתף באולימפיאדת מונטריאול (1976). הוא הפסיד בסיבוב הראשון.
שנות ה-80
1984
באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) קבע אדי קואז את ההישג הטוב ביותר של המשלחת הישראלית[2], לאחר שסיים במקום שביעי בקטגוריית המשקל של עד 60 ק"ג. ישראלי נוסף שהתחרה היה משה פונטי (עד 78 ק"ג) שהפסיד בסיבוב הראשון.[3].
1988
המשלחת הישראלית לאולימפיאדת סיאול לא כללה אף ג'ודוקא.
שנות ה-90
1992
מדליה אולימפית ראשונה לישראל
לראשונה ספורטאים ישראלים זכו במדליות אולימפיות. המשלחת הישראלית לאולימפיאדת ברצלונה כללה 4 ג'ודוקא. יעל ארד זכתה במדליית כסף (משקל עד 61 ק"ג) ובכך הייתה לספורטאית הישראלית הראשונה שזכתה במדלייה אולימפית. יממה לאחר מכן, אורן סמדג'ה זכה במדליית ארד (משקל עד 71 ק"ג). עמית לנג (משקל עד 60 ק"ג) הפסיד בסיבוב הראשון ובקרב השני ברפסג' וסיים מבקום 13 וסימון מגלשווילי (משקל עד 95 ק"ג) הפסיד בסיבוב הראשון ודורג במקום 21.