ג'ודי שלום ניר מוזס

ג'וּדי (יהודית) מוזס נולדה ברמת גן, בת לפולה ונח מוזס, בעלי השליטה בעיתון "ידיעות אחרונות", בת שלישית אחרי גלעד מוזס, שנהרג בתאונת דרכים ב-1959^[2], וארנון מוזס, המוציא לאור של העיתון "ידיעות אחרונות". היא אחותה הגדולה של תמי מוזס, בעלת שליטה בחברות ישראליות שונות. היא קרויה על שמו של סבה, איש התקשורת יהודה מוזס^[3]. מוזס למדה בבית הספר היסודי "ניצנים", ברחוב ניצנים ברמת גן, ובהמשך בבתי הספר "אהל שם" ו"תיכון חדש". את שירותה בצה"ל עשתה כמלוות אנשי ציבור בשדה דב. למדה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1985 נדרס אביה למוות, והבעלות על העיתון עברה לידי אמה - פולה. בשנת 1994, עם מותה של פולה מוזס, אמה של ג'ודי, הועברו סמכויות השליטה על העיתון לאחיה של ג'ודי, ארנון. ביחד הצליחו ג'ודי וארנון לגבור על אחותם, תמי, בני דודם והעורך דב יודקובסקי במלחמת הירושה שהתנהלה במשך שנים על השליטה בעיתון. כמה שנים לאחר מכן מכרה תמי את מניותיה בעיתון לארנון וג'ודי, ולמספר גופים נוספים.

בשנת 2004 השתתפה בכמה פרקים של הטלנובלה "השיר שלנו" בתפקיד עצמה.

בנוסף להיותה בת למשפחה העוסקת בתקשורת הישראלית, ולהיותה עצמה בעלת שליטה תקשורתית, כותבת ג'ודי במשך שנים במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", היא מגישה תוכנית רדיו קבועה ביום שישי בשם "השבוע על פי ג'ודי" ברשת ב' והתארחה במספר גדול של תוכניות טלוויזיה. במשך מספר שנים הנחתה מוזס תוכניות טלוויזיה בזכיינית השידור "רשת", ובהן התוכניות "ג'ודי" ו"ג'וד לאק".

דמותה זכתה לחיקוי תכוף במשך חמש עונות בתוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" (אותה גילמה אורנה בנאי). במספר הזדמנויות הביעה מורת רוח על החיקוי המציג אותה באופן נלעג כשטחית ומנותקת^[4]. חיקוי נוסף אם כי מתון יותר שודר ב"שידורי המהפכה" בפרודיה על תוכנית האסטרולוגיה שהנחתה ("כוכבים ומזלות", שם גילמה אותה רותם אבוהב).

מוזס השתתפה כחברת פאנל בתוכנית אקטואליה של עמנואל רוזן הנקראת "נדבר על זה בבית".

היא משמשת גם כיו"ר עמותת חום, שהוקמה על ידי מנשה כהן. לפי אתר העמותה, היא עוסקת במתן סיוע במזון, ביגוד, הנעלה, שמיכות לחורף וכן חוגי העשרה לאלפי ילדים עניים^[5].

בשנת 2012 נבחרה ליו"ר כבוד של האספה הכללית השנתית של הקרן הישראלית למען יוניסף^[6]. חודשים ספורים אחר כך, לאחר קמפיין להדחתה, בעקבות התבטאויות שלה במהלך מבצע "עמוד ענן", הודיעה על התפטרותה^[7].

בשנת 2013 החלה להשתתף כחברת פאנל בתוכנית "מועדון המבקרים" ב"ערוץ 2".

ב-8 באפריל 2016 כינתה את חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' "סמרטוטריץ'" ו"היהודי הנאצי", והמשיכה בהשוואתו להיטלר. מאוחר יותר התנצלה על דבריה^[8].

בשנת 2018 שימשה כפאנליסטית של "חדשות הבוקר" של "קשת 12", כשלאחר מכן עברה ל"רשת 13", שם הנחתה יחד עם אלירז שדה את התוכנית "ג'ודי ואלירז", שמסכמת את השבוע שהיה בבית "האח הגדול".

מ-5 באוקטובר 2018 הגישה מוזס יחד עם אורנה דץ את התוכנית "מקבלות שבת", שמשודרת בימי שישי ב"רשת 13".

ב-20 בספטמבר 2019 החלה להגיש תוכנית רדיו ב"רדיו ללא הפסקה" (103FM), בימי שישי בשעה 10:00^[9][10].

בשנת 2023 התחילה לפרסם באתר ynet, אשר בבעלותה החלקית דרך ידיעות אחרונות, טור בשם "ג'ודי והעיר הגדולה", על חייה בניו יורק^[11].

בשנת 1982 נישאה לעיתונאי עמירם ניר, ולשניים נולדו שני בנים. בשנת 1988 נהרג ניר, סוחר נשק בשירות ישראל, בהתרסקות מטוס^[12][13][14]. אירוע זה יצר יריבות עזה בין משפחת מוזס, המחזיקה בעיתון "ידיעות אחרונות", ובין יעקב נמרודי, מו"ל עיתון "מעריב" באותה העת, ומעורב גם הוא במסחר בנשק עם איראן. האחרון אף כתב ספר אשר מתאר את הפרשה מנקודת מבטו^[15].

בשנת 1993 נישאה בשנית לחבר הכנסת סילבן שלום ששימש לאחר מכן גם כשר במספר תפקידים, ולשניים נולדו שלושה ילדים. בשנת 2017 נפרדו מוזס ושלום, וב-2021 התגרשו^[16].

מוזס בזוגיות עם אבי רוטנברג^[17].

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ג'ודי שלום ניר מוזס
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'ודי שלום ניר מוזס

• ג'ודי שלום ניר מוזס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אמנון דנקנר ודן מרגלית, עברתם כל גבול, באתר nrg‏, 17 במאי 2005
• אלקנה שור, "הייתי רוצה שיגידו שבזכות ג'ודי אין ילדים רעבים בישראל", באתר nrg‏, 1 בפברואר 2013
• איילת רוזן, ‏"במצבה שלי יכתבו: בזכותה אין ילדים רעבים בישראל", באתר ‏מאקו‏, 6 ביוני 2013
• שוקי שדה, בואי ג'ודי, הולכים | ג'ודי וסילבן: הזוג המלכותי של ישראל. כמעט, באתר TheMarker‏, 12 בספטמבר 2014
• אביעד פוהורילס, ג'ודי ניר-מוזס: ריבלין בוחר נכון ומתחנף לשמאל, באתר nrg‏, 11 בספטמבר 2015
• ניר גונטז', ג'ודי שלום ניר מוזס: "ההשקעה של מדינת ישראל צריכה להיות בערביי ישראל. אנחנו צריכים לחנוק אותם באהבה", באתר הארץ, 22 באוקטובר 2015
• רז שכניק, עסק זוגי, באתר "ידיעות אחרונות", 20 ביוני 2018