גאורגי טודורוב
גאורגי טודורוב (בבולגרית: Георги Тодоров; 10 באוגוסט 1858, בולגראד, נסיכות מולדובה – 16 בנובמבר 1934, סופיה, ממלכת בולגריה) היה גנרל, ומפקד הארמיות השנייה והשלישית של צבא בולגריה במהלך מלחמת העולם הראשונה.
 | |
| הגנרל גאורגי סטויאנוב טודורוב | |
| לידה | 10 באוגוסט 1858 בולגראד, נסיכות מולדובה  |
|---|---|
| פטירה | 16 בנובמבר 1934 (בגיל 76) סופיה, ממלכת בולגריה  |
| מדינה | ממלכת בולגריה  |
| השכלה |
|
| השתייכות | צבא ממלכת בולגריה |
| תקופת הפעילות | 1877–1919 (כ־42 שנים) |
| דרגה | גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד אוגדת הרגלים השביעית "רילה", מפקד הארמייה השנייה והשלישית במלחמת העולם הראשונה | |
| פעולות ומבצעים | |
| מתנדב במיליציית האופלצ'נצי במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) מלחמת בולגריה–סרביה (1885) באזור וידין מפקד אוגדה במלחמת הבלקן הראשונה, בגזרת סלוניקי ובמלחמת הבלקן השנייה, מול הסרבים בגזרת מקדוניה מפקד הארמייה השנייה במלחמת העולם הראשונה, אשר בפיקודו ניצחה בקרב אובצ'ה פולה במסגרת המערכה על סרביה מפקד הארמייה השלישית בגזרת דוברוג'ה ומקדוניה, מפקד החזית של צבא בולגריה החל מ-9 בספטמבר 1918 ועד לסיום המלחמה | |
| עיטורים | |
| עיטור הגבורה של ממלכת בולגריה אות הנסיך בטנברג על גילוי אומץ בשדה הקרב אות הנסיך בטנברג על הצטיינות בשדה הקרב אות מריט של צבא ממלכת בולגריה | |
  | |
תחילת הקריירה
את תחילת הקריירה הצבאית שלו, עשה טודורוב במיליציית המתנדבים הבולגרית אופלצ'נצי במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), ולאחריה למד בבית הספר הצבאי בסופיה. בשנת 1882 נשלח לאקדמיה הצבאית בסנקט פטרבורג, אך לא סיים את הלימודים בשל פרוץ המלחמה עם הסרבים בשנת 1885, עת נקרא בדחיפות לפקד על כוחות בחזית. במהלך מלחמת בולגריה–סרביה (1885), פיקד על גדוד שהגן על העיר וידין בפני המצור הסרבי. לאחר המלחמה השתתף ביחד עם קבוצת קצינים מיליטנטים, בהם ניקולה ז'קוב, בהפיכה הצבאית, אשר הובילה להדחתו של הנסיך בטנברג. לאחר הפיכת הנגד, נשפט ושוחרר מהצבא. עם עלייתו לשלטון של הנסיך פרדיננד הראשון, הוחזר לצבא ובשנת 1896 קודם לדרגת קולונל. בשנת 1910, קודם לדרגת מאיור גנרל וקיבל פיקוד על אוגדת חיל הרגלים השביעית "רילה" של צבא הממלכה. במהלך מלחמת הבלקן הראשונה נלחמו טודורוב ואוגדתו מול העות'מאנים בגזרת סלוניקי וזכו לניצחון משמעותי בקרב בולייר, אשר לאחריו נפתחה הדרך בפני הבולגרים לכיבוש העיר אודרין. במהלך מלחמת הבלקן השנייה הועבר לגזרה המקדונית, שם ניהל קרבות עיקשים מול הצבא הסרבי.
מלחמת העולם הראשונה
עם פרוץ הקרבות באוקטובר 1915 קיבל טודורוב פיקוד על הארמייה הבולגרית השנייה אשר השתתפה במתקפה הבולגרית על סרביה. באמצע אוקטובר 1915, ברמת אובצ'ה פולה המצויה בין הערים וראניה שבסרביה וברובו שבמקדוניה, זכתה אוגדתו של טודורוב בניצחון על הצבא הסרבי, אשר היה בנסיגה לעבר סלוניקי. קרב זה עיכב את הגעתם של הכוחות הסרביים למחנה האנגלו-צרפתי ופגע בשורותיו, אם כי לא באופן משמעותי מאוד[1]. באוקטובר 1917 פיקד על הארמייה השלישית בגזרת דרום דוברוג'ה, תחת פיקודו של מפקד החזית אוגוסט פון מקנזן והשתתף בקרבות שהובילו לכיבוש החבל. ב-8 בספטמבר 1918 נאלץ מפקד המערכה של צבא בולגריה, הגנרל ניקולה ז'קוב לפרוש מתפקידו בשל בעיות בריאות וטודורוב מונה להחליפו. חילופי הגברי לא יכלו להתרחש בעיתוי גרוע יותר, כאשר החזית המקדונית נטתה לרעת הבולגרים והכוחות הסרביים, הצרפתיים והבריטיים לוחצים לפריצת קוויה. ב-15 בספטמבר נחלו הבולגרים תבוסה צורבת בקרב דוברו פולה כאשר הכוחות הצרפתיים והסרביים אשר היו עדיפים על פני הבולגרים, הפעילו להביורים ופגעו קשות בכוחותיהם. הקרב נוהל באופן כושל והחיילים הבולגרים נטשו את החזית והתמרדו כנגד המלך פרדיננד, דבר שהוביל לפריצתה והעמיד את ממלכת בולגריה בסכנת אובדן העצמאות. בולגריה נאלצה לבקש הפסקת אש מיידית ומאוחר יותר להיכנע.
אחריתו
טודורוב נתפש כאחראי לכישלון בקרב דוברו פולה, אשר סימל את הכרעת המלחמה לרעת הבולגרים. לאחר חתימת חוזה ניי צומצם הצבא הבולגרי וטודורוב שוחרר מן השרות בשנת 1919. ב-16 באפריל 1925 השתתפו טודורוב ורעייתו בתפילת האשכבה בכנסיית סוייטה נדליה בסופיה, לזכרו של הגנרל קונסטנטין גאורגייב, שנרצח יומיים קודם לכן בידי קומוניסטים. במהלך האירוע התפוצצה במקום פצצה רבת עוצמה, שנועדה לחסל את המלך בוריס השלישי, אשר למזלו הטוב איחר לאירוע. 160 בני אדם נהרגו בפיגוע, ובכלל זה שר ההגנה מתקופת מלחמת העולם הראשונה וקצינים בכירים בצבא הבולגרי כגון הגנרל סטפן נרזוב, ו-320 נפצעו. טודורוב היה בין הפצועים ורעייתו נהרגה[2]. טודורוב הלך לעולמו בסופיה ב-16 בנובמבר 1934. להבדיל מקציני צבא אחרים בוגרי מלחמת העולם הראשונה, כגון פנטליי קיסלוב או סטפן טושב, לא הנציחו הבולגרים באופן משמעותי את שמו.
