גאורגי מלנקוב

מלנקוב נולד באורנבורג שברוסיה. הוא הצטרף לצבא האדום בשנת 1919 ולמפלגה הקומוניסטית באפריל 1920. במהלך שירותו הצבאי, הוא היה קומיסר פוליטי. לאחר שעזב את הצבא בשנת 1921, הוא למד בבית הספר הטכני הגבוה במוסקבה. הוא סיים את חוק לימודיו בשנת 1925 ועבד עבור המפלגה הקומוניסטית והפך לאיש סודו של סטלין. הוא סייע לסטלין, יחד עם לברנטי בריה בעת "הטיהורים הגדולים" בסוף שנות השלושים, אם כי לאחר מכן הפך ליריבו של בריה.

מלנקוב הצטרף לפוליטבירו בשנת 1946. למרות יריבותו מול בריה ואנדריי ז'דאנוב, הוא שמר על חסדו של סטלין, בעיקר עם ירידת קרנו של ז'דאנוב. בשלב זה הפך בריה שוב להיות בן בריתו של מלנקוב ויחד במהלך פרשת לנינגרד הם פעלו להרחקת מקורביו של ז'דאנוב מתפקידי מפתח בשלטון. בחלקם הם הוצאו להורג ובחלקם שנשלחו למחנות עבודה. בשנת 1952 התמנה מלנקוב למזכירות המפלגה. מותו של סטלין במרץ 1953 שלח את מלנקוב לעמדות הבכירות ביותר - בעזרת תמיכתו של בריה הפך ליושב ראש מועצת השרים (ראש הממשלה) כמו גם המזכיר הראשון של המפלגה, אך הוא נאלץ להתפטר מתפקיד המזכיר הראשון ב-13 במרץ עקב התנגדות בקרב חברים אחרים בפרזדיום. ניקיטה חרושצ'וב התמנה לתפקיד המזכיר הראשון במקומו בספטמבר, מה שהוביל לפתיחת עידן קצר של ה"דואומוורט" של מלנקוב-חרושצ'וב.

מלנקוב היה ראש הממשלה במשך שנתיים. בעת שלטונו הוא התבטא רבות נגד ההתחמשות הגרעינית, והכריז ש"מלחמה גרעינית יכולה להוביל להרס גלובלי". הוא גם תמך בהסבת היצור למוצרי צריכה במקום תעשייה כבדה.

מלנקוב אולץ להתפטר בפברואר 1955 לאחר שיריביו תקפו אותו בשל קרבתו לבריה (שהוצא להורג בדצמבר 1953) ובשל כישלון מדיניות ממשלתו. הוא שמר על מקומו בוועד הנשיאות. אולם, בשנת 1957 הוא אולץ להתפטר בשל ניסיונו להדיח את חרושצ'וב תוך שיתוף פעולה עם ניקולאי בולגנין, ויאצ'סלב מולוטוב ולזר קגנוביץ' (הקבוצה האנטי-מפלגתית). בשנת 1961 הוא סולק מהמפלגה ונשלח מחוץ למוסקבה. הוא הפך למנהל מפעל הידרואלקטרי באוסקמן שבקזחסטן, תפקיד אותו מילא עד ליציאה לגמלאות.

מדיה וקבצים בנושא גאורגי מלנקוב בוויקישיתוף

• גאורגי מלנקוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• גאורגי מלנקוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)