גפי אמיר

אמיר החלה לפרסם ב-1987, ופרסמה שלושה רומנים בזה אחר זה. כמו כן פרסמה קובצי סיפורים, ביניהם: "עד גיל 21 תגיע לירח" ו"ד"ש מנעורייך"^[1].

הפרוזה הקצרה של אמיר זכתה לביקורת צוננת בתחילה. אמיר נחשבת לחלק מהזרם הפרוזאי הלא-מוצהר של כותבי השפה הרזה הישראליים, עמם נמנים גם הסופרים עוזי וייל, אתגר קרת, ואורלי קסטל-בלום. בסיפוריה הקצרים מופיעות דמויות הכושלות להבקיע את מחסום השפה ונותרות כלואות במצוקתן - בדידות, היעדר אהבה, וחוסר יכולת להבין את הזולת ואת עצמן. אמיר עוסקת בשני קבציה גם ביחסים שבין אמהות ובנות^[2].

בשנת 2005, שידרה זכיינית ערוץ 2 טלעד סרט שהפיקה על פי סיפור של אמיר בשם "מה אתה סח"^[3].

אמיר החלה את דרכה בעיתונות ככתבת נוער במעריב לנוער ובבמחנה גדנ"ע. אחר כך הייתה מבקרת התרבות של השבועון "כותרת ראשית" וכתבה טור קבוע בעיתון "העיר" בשם "אמאל'ה"^[4]. מסוף המאה העשרים עד שנת 2001 כתבה במוסף סוף-השבוע של "ידיעות אחרונות" מדור על אימהות ודינמיקות שבין הורים וילדים. בין השאר כתבה גם ביקורת טלוויזיה.

משנת 2010 הייתה בעלת טור בעיתון לאישה, עד שפוטרה מעבודתה בעיתון בשנת 2015^[5].

מאז 2017 כותבת ביקורת ספרות בעיתון "הארץ".

אמיר הייתה שותפה בכתיבת המחזה "זוגיות", שהציג מארג של סיפורים ישראליים על זוגיות במונטאז'^[6]. המחזה הוצג בתיאטרון הבימה בשנת 2001^[7].

בשנת 2019 התגרשה מעופר שגב.

• עד כלות (רומן 1987)
• לוצכים (רומן 1988)
• טווסים על הגג (רומן 1992)
• עד גיל 21 תגיע לירח (קובץ סיפורים 1997)
• ד"ש מנעורייך (קובץ סיפורים 2001)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: גפי אמיר

• גפי אמיר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• רשימת הפרסומים של גפי אמיר, בקטלוג הספרייה הלאומית

• גפי אמיר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• גפי אמיר, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• מאמרי גפי אמיר, באתר "הארץ"
• עופרה עופר אורן, גפי אמיר: ד"ש מנעורייך - מדוע הצבעתי ש"ס, בבלוג סופרת ספרים, 14 באוקטובר 2014