לידה | 31 במאי 1943 (בן 81) וושינגטון די. סי., ארצות הברית |
---|---|
מדינה | ארצות הברית |
מעסיק | אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס |
דאגלס קלנר (באנגלית: Douglas Kellner; נולד ב-31 במאי 1943) הוא אקדמאי אמריקאי הפועל בצומת התאוריה הביקורתית "הדור השלישי" במסגרת מכון פרנקפורט למחקר חברתי, או "אסכולת פרנקפורט", ובלימודי תרבות במסגרת מרכז ברמינגהאם ללימודי תרבות עכשוויים, או "אסכולת בירמינגהם". הוא טען ששתי הפילוסופיות הסותרות הללו מתאימות למעשה.[1] כיום הוא יו"ר ג'ורג' קנלר לפילוסופיה של החינוך בבית הספר לתואר שני לחינוך ומידע באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.[2]
קלנר היה תאורטיקן בתחום האוריינות התקשורתית הביקורתית והיה תאורטיקן מוביל של תרבות התקשורת באופן כללי.[3] באחת מעבודותיו הבולטות ביותר ("רב תרבותיות ותרבות תקשורת"), הוא טען שתקשורת ההמונים מגדירה את האני של הפרט.[4] באתר טקסטולוגיה נכתב כי עסק בכך שהתקשורת והתרבות מלמדות כיצד להתנהג ובמה להאמין. לטענתו, בעידן תקשורת ההמונים אין הבחנה בין תרבות גבוהה לפופולרית. בכדי לחקור את התרבות והתקשורת מחקר מעמיק וביקורתי קלנר מציע להתמקד בשלושה תחומי מחקר.[4]
קלנר שיתף פעולה עם מספר מחברים אחרים, כולל ק. דניאל צ'ו, טייסון אי. לואיס, קלייטון פירס ורונדה האמר.[5] קלנר שיתף פעולה עם סטיבן בסט בטרילוגיה עטורת פרסים של ספרים הבוחנים תפניות פוסט-מודרניות בפילוסופיה, באמנויות ובמדע וטכנולוגיה. הוא שימש כמוציא לפועל הספרותי של היוצר הדוקומנטרי אמיל דה אנטוניו (אנ') ושימש כעורך של "מסמכים שנאספו של הרברט מרקוזה", שכלל שישה כרכים מכתביו של התאורטיקן הביקורתי הרברט מרקוזה.[6]