הרברט מרקוזה

מרקוזה נולד בברלין למשפחת סוחרים יהודים. השם מרקוזה (בדומה לשם מרקס) הוא צורה גרמנית של השם העברי מרדכי. יהדותו של מרקוזה לא שיחקה תפקיד מרכזי בחייו. אמנם, בהגיעו ל-13 חגג את בר המצווה שלו, אך מתנת בר המצווה שלו מהוריו הייתה כתבי שייקספיר בגרמנית (בתרגום שלגל).

ב-1916 סיים מרקוזה את לימודיו התיכוניים. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התגייס לצבא גרמניה ושירת ביחידת ההגנה האווירית על ברלין. על עצמו מעיד מרקוזה שלא פעם ברח מבסיסו הצבאי לאוניברסיטה, כדי לשמוע שיעורים. עם תום שירותו הצבאי הצטרף לפלג הקומוניסטי של ליגת הספרטקיסטים, והשתתף במרד המרקסיסטי שנקטע באיבו. לדבריו "נתנו לי רובה והלכתי באלכסנדרפלאץ ואמרו לי להרוג את הבורגנים". בהמשך עזב מרקוזה את המפלגה הקומוניסטית ואמר: "ראיתי מה עשו הדוברים הראשיים במפלגה ועזבתי" למרות עזיבת המפלגה, הוא לא נטש את הרעיונות הקומוניסטיים. בשנת 1928 עבר לפרייבורג, ושם למד ספרות וכתב על ההיסטוריציזם והאונטולוגיה של הגל, ועל סינתזה אפשרית בין כתביהם של קרל מרקס ומרטין היידגר.

בשנת 1933, עם עליית השלטון הנאצי, עזב לשווייץ יחד עם המכון למחקר חברתי. ב-1940 עבר לארצות הברית, שם פעל תחילה במסגרת מערכת התעמולה האנטי-נאצית ולאחר מכן במחקרים מודיעיניים עבור "המשרד לשירותים אסטרטגיים" (OSS, שהפך בגלגול מאוחר ל-CIA). בתום המלחמה הועסק על ידי מחלקת המדינה.

בשנת 1956 נישא לאינגה ניומן לבית ורנר (Inge S Neumann) אלמנתו של חברו ועמיתו באסכולת פרנקפורט הפילוסוף פרופ' פרנץ ניומן. נישואיהם נמשכו עד פטירתה ב-1972 .

בשנים 1958 עד 1965 כיהן כפרופסור באוניברסיטת ברנדייס ולאחר מכן כפרופסור באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו.

בשנת 1976 נישא לבלשנית ריקי שרובר, תלמידתו, שהייתה צעירה ממנו בארבעים שנה. נכדו הוא ההיסטוריון הרולד מרקוזה.

מרקוזה נפטר ב-1979 בעת ביקור בשטרנברג שבגרמניה.

מרקוזה חקר את המרקסיזם, וכתב על מה שלדעתו השתבש בין אמצע המאה ה-19, עת נכתב המניפסט הקומוניסטי, לבין המאה ה-20, שהכילה שתי מלחמות עולם, ושבמהלכה שונו כליל החיים במערב. מרקוזה בוחן מדוע לא התרחש גיבושו של מעמד מהפכני, כפי שניסח זאת קרל מרקס, ומדוע הפיכה-חברתית של מעמד כזה הפכה ל"בלתי אפשרית" בחברה המערבית הקפיטליסטית המודרנית. התזה העומדת בבסיס הגותו נוגעת בהתרסקות "בניין העל" המרקסיסטי אל תוך המערכת הכלכלית, דבר אשר אינו מאפשר את החיכוך שהיה אמור על פי מרקס להצית הפיכה חברתית.

להגותו נודעה השפעה רבה על מנהיגי סטודנטים ופעילים רדיקליים. ביניהם ניתן למנות את אבי הופמן, אנג'לה דייוויס, רודי דוצ'קה ועוד.

כמו כן מרקוזה חקר את קשר התקשורת ומכנה אותה כניכור וטוטליטריות, שכן האדם נמצא במצב של ניכור מוחלט בגלל אמצעי התקשורת ההמוניים, שמשכנעים את הציבור כי אינטרסים מסוימים הם בעצם אינטרסים חבויים של האליטות ששולטות בתקשורת. עוד טען שהמציאות הטכנולוגית פולשת למרחב הפרטי של חירותו הפנימית של האדם ומצמצמת אותו.

ספריו בתרגום עברי

• שיטת הגל (תבונה ומהפכה); עברית: י[צחק] מן, מרחביה: ספרית פועלים ('לכל'), 1951.
• האדם החד-ממדי, (ספרית פועלים)
• ארוס וציוויליזציה (ספרית פועלים), 1978.
• הממד האסתטי, תרגום: צבי טאובר (הוצאת הקיבוץ המאוחד), 2006.
• קץ האוטופיה (עם עובד)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: הרברט מרקוזה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הרברט מרקוזה

• הרברט מרקוזה, ברשת החברתית Goodreads
• אתר מקיף באנגלית
• נעמה צאל, האחר של הטקסט הפילוסופי: האמנות, באתר הארץ, 6 באפריל 2006
• הרברט מרקוזה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הרברט מרקוזה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• הרברט מרקוזה (1894-1979), דף שער בספרייה הלאומית