דוד ססולי
דַוִד מַרִיַה סַסוֹלִי (באיטלקית: David Maria Sassoli; 30 במאי 1956 – 11 בינואר 2022) היה פוליטיקאי ועיתונאי איטלקי, חבר המפלגה הדמוקרטית האיטלקית. כיהן כחבר הפרלמנט האירופי משנת 2009, והחל מיולי 2019 כיהן כנשיא הפרלמנט האירופי עד לפטירתו.[1][2]
 | |||||
| לידה | 30 במאי 1956 פירנצה, איטליה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 11 בינואר 2022 (בגיל 65) אוויאנו, איטליה | ||||
| שם לידה | David-Maria Sassoli | ||||
| מדינה |  איטליה | ||||
| מקום קבורה | Sutri | ||||
| השכלה | אוניברסיטת פירנצה | ||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית האיטלקית | ||||
| davidsassoli | |||||
| |||||
| חתימה |  | ||||
  | |||||
ביוגרפיה
דַוִד מַרִיַה סַסוֹלִי נולד בפירנצה בשנת 1956. במהלך שנות השבעים סיים את לימודי מדעי המדינה באוניברסיטת פירנצה. את הקריירה העיתונאית שלו החל בעבודה עם עיתונים מקומיים וסוכנויות חדשות קטנות ואז החל לעבוד עם מערכת העיתון "Il Giorno" ברומא. ביולי 1986 קיבל את תעודת העיתונאי שלו. במשך כשבע שנים סיקר את האירועים החדשותיים והפוליטיים המרכזיים, והיה עד לאירועים היסטוריים כמו נפילת חומת ברלין ב-9 בנובמבר 1989.[3]
בשנת 1992 החל בקריירה הטלוויזיונית שלו כשהחל לעבוד ככתב חדשות ברשת TG3 (אנ'). בשנת 1996 הוא הנחה את התוכנית " Cronaca in diretta" (בתרגום חופשי לעברית: "סיקור חי"). לאחר מספר שנים הוא מונה לקריין ברשת TG1 (אנ'), תפקיד שבעקבותיו הפך לאחד העיתונאים הבולטים והפופולריים באיטליה.[4] בשנת 2007, כאשר ג'יאני ריוטה (אנ') מונה למנהל החדש של TG1, ססולי מונה לסגנו.[5]
קריירה פוליטית
בשנת 2009 עזב ססולי את הקריירה העיתונאית שלו כדי להיכנס לפוליטיקה האירופית. הוא הצטרף למפלגת המרכז-שמאל, המפלגה הדמוקרטית (PD) והתמודד בבחירות 2009 לפרלמנט האירופי באיטליה, מטעם מחוז מרכז איטליה. ב־7 ביוני הוא נבחר לחבר הפרלמנט, והיה למועמד בעל מספר הקולות הגבוה ביותר במחוז בחירתו.[6][7] משנת 2009 עד שנת 2014 שימש כמנהיג משלחת המפלגה הדמוקרטית האיטלקית בפרלמנט.
ב-9 באוקטובר 2012, הציג ססולי את מועמדותו בבחירות המקדימות למועמד השמאל-מרכז לראשות העיר רומא בבחירות המוניציפליות באיטליה 2013. הוא סיים במקום השני עם 26% מהקולות, מאחורי הסנטור איגנאציו מרינו (אנ') שקיבל 55%, ולפני שר התקשורת לשעבר פאולו ג'נטילוני. מרינו שנבחר למועמד השמאל מרכז נבחר לבסוף לאחר שהביס את מועמד הימין המכהן ג'יאני אלמנו (אנ').[8]
בבחירות 2014 לפרלמנט האירופי באיטליה נבחר ססולי מחדש לפרלמנט האירופי.[9] מפלגתו, המפלגה הדמוקרטית השיגה הישג גדול בבחירות אלו וקיבלה 41% מסך קולות הבוחרים.[10]
ב-1 ביולי 2014 נבחר ססולי לסגן נשיא הפרלמנט האירופי ברוב של 393 קולות, נתון הצבעה שהפך אותו למועמד הסוציאליסטי הנבחר השני בכמות הקולות שקיבל בהיסטוריה.[11][12]
נשיא הפרלמנט האירופי
בבחירות 2019 לפרלמנט האירופי באיטליה נבחר ססולי פעם נוספת לפרלמנט האירופי, עם 128,533 קולות.[13] ב-2 ביולי 2019 הוא הוצע כמועמדה של הברית הפרוגרסיבית של הסוציאליסטים והדמוקרטים (S&D) לנשיא הפרלמנט האירופי החדש.[14] למחרת נבחר ססולי לנשיא על ידי האספה עם 345 קולות בעדו, והחליף את קודמו אנטוניו טאיאני.[15] הוא היה האיטלקי השביעי שכיהן בתפקיד.
בנאום כניסתו לתפקיד דיבר על הפרויקט האירופי כחלום של שלום ודמוקרטיה. לדבריו, אזרחי אירופה הראו שהם עדיין מאמינים בפרויקט ודיברו על כך שהם גאים בגיוון האירופי.[16] הוא הוסיף כי "אירופה תהיה חזקה יותר רק עם פרלמנט שממלא תפקיד חשוב יותר". [17]
פעולתו הראשונה בתפקיד הייתה לחלוק כבוד לכל קורבנות הטרור באירופה, כשהוא נכח באחד מאתרי פיגועי מרץ 2016 בבריסל. הוא אמר: "עלינו לחלוק כבוד לקורבנות בבירת אירופה. עלינו להנציח את אזרחי אירופה שהיו קורבנות להתקפות אלה. זוהי מחווה לכל קורבנות הטרור. רציתי להתחיל את תקופתי כנשיא במעשה סמלי זה."[18]
.jpg)
ב-19 בדצמבר 2019 ססולי דרש את שחרורו של אוריול ז'ונקראס (אנ'), סגן נשיא קטלוניה לשעבר שנבחר לחבר הפרלמנט האירופי ונכלא לאחר המשבר החוקתי בספרד (אנ') בשנת 2017. כחבר הפרלמנט האירופי, ז'ונקראס זוכה לחסינות פרלמנטרית. ססולי דרש משלטונות ספרד לציית לפסק הדין של הפרלמנט האירופי ולשחררו.[19]
.jpg)
חיים אישיים
דייוויד ססולי היה נשוי לאלסנדרה ויטוריני, ולהם שני ילדים.[20]
בריאותו של ססולי התדרדרה בספטמבר 2021 והוא אושפז לאחר שחלה במחלת הלגיונרים ולקה בדלקת ריאות. בדצמבר 2021 אושפז שוב עקב סיבוכים של מיאלומה נפוצה. הוא נפטר ב-11 בינואר 2022.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של דוד ססולי (באיטלקית)
