האקדמיה הצבאית של הרפובליקה הסינית

לאחר מותו של יואן שיקאי, סין פוצלה לאזורי שליטה של מצביאים צבאיים רבים. סאן יט-סן ניסה ב־1917 וב־1920 להקים בסיס במחוז מולדתו, גואנגדונג, שממנו יוכל לפעול לאיחודה מחדש של סין. עם זאת, ממשלתו נותרה חלשה מבחינה צבאית בהשוואה לצבאות של המצביאים המקומיים. הבקשות של סאן לנשק ולכסף ממעצמות המערב לא נענו. בשנת 1921 פגש סאן יועץ הולנדי של הקומינטרן בגואנגשי. היועץ הציע להקים אקדמיה צבאית להכשרת הצבא המהפכני, הצעה שהתאימה לרעיונותיו של סאן והוא קיבל את ההחלטה להקים את האקדמיה. המפלגה הקומוניסטית הסינית שלחה את לי דז'או ולין בוק כדי לדון עם סאן ומפלגתו על הקמת האקדמיה. בשנת 1924, בקונגרס הלאומי הראשון של הקואומינטאנג, התקבלה ההחלטה על הקמת אקדמיה צבאית, בעקבות דיון על היחסים עם ברית המועצות. הכסף לבניית ותמיכה של האקדמיה בשנים 1924–1925 הגיע מהסובייטים.

בתחילה הייתה לאקדמיה רק מחלקה אחת שסיפקה לחיילים הכשרה בסיסית. בעוד המטרה העיקרית של האקדמיה הייתה הכנת יחידות חי"ר, היא גם סיפקה קורסים מיוחדים לארטילריה, הנדסה, תקשורת, לוגיסטיקה וחימוש. מאוחר יותר הוקמה מחלקה מיוחדת להכנת תועמלנים פוליטיים.

האקדמיה ריכזה את הכישרונות הצבאיים המהפכניים. סאן מילא את התפקיד של ראש האקדמיה באופן אישי אף על פי שהתואר היה רק למטרת כבוד. האיש האהוב של סאן, צ'יאנג קאי-שק, מונה למפקד הראשון של האקדמיה. ליאו ז'ונגקאי, השמאלן המפורסם בקואומינטאנג והמזכיר של סאן, מונה כנציג של המפלגה לאקדמיה. ג'ואו אנלאי, הו חנמין וואנג ג'ינג-ויי היו מדריכים במחלקה הפוליטית. הו יינגקין ויה ג'יאנינג היו מדריכים צבאיים.

מחסור חמור של מורים מומחים הייתה הבעיה הגדולה ביותר עבור האקדמיה. זו הסיבה שהרצאות שנשלחו על ידי קצינים סובייטים היו פופולריות מאוד בקרב התלמידים. קצינים סובייטים הכינו הרצאות שהסבירו את התפתחות המחשבה הצבאית לאורך ההיסטוריה האנושית ואת החלוקה בין בתי הספר המערביים והסובייטים במחשבה הצבאית.

קצינים סובייטים לימדו נושאים צבאיים שונים באקדמיה באמצעות הניסיון הרחב שלהם שנרכש במהלך מלחמת האזרחים הרוסית. ביניהם ו. סילביץ' (ינובסקי), נ. קורנייב, מ. נפדוב, פ. קוטוב (קטיושין). גלינה קולצ'וגינה (אשתו של וסילי בליוכר, שהיה המפקד העליון של כל הכוחות המתנדבים הסובייטים שנשלחו לסין), נתנה קורס על תסיסה פוליטית.

שתי הקבוצות הראשונות של הסטודנטים שהכינה האקדמיה הפכו לליבה של שני גדודי הצבא המהפכני הראשון. בשתי הקבוצות הראשונות שהוכנו היו כ-500 קצינים, בשלישית היו 800 קצינים והקבוצה הרביעית מנתה אלפיים קצינים.

הבוגרים המפורסמים כוללים את המפקדים הלאומניים צ'ן צ'נג, דו יומינג, שיו יואה, הו צ'ונג-אן, הו ליאן וגואן לינזנג והמפקדים הקומוניסטים לין ביאו, שו שיאנגקיאן, זואו קואן, ליו ז'ידאן וצ'ן גנג. הצוערים הצעירים הראו לראשונה את הכשרתם ואומץ לבם ותרמו תרומה גדולה במשלחת הצפונית.^[1][2][3]

האקדמיה הצבאית של וומפואה שיחקה תפקיד חשוב בהיסטוריה הסינית. היא לא רק סיפקה מפקדים צבאיים רבים הן של הלאומנים והן של הקומוניסטים, אלא גם לבוגריה הייתה השפעה רבה על מדיניות המפלגות ועל המשטר. במיוחד עבור צ'יאנג וקוומינטאנג - "חבורת וומפואה" הייתה מרכזית עבור הממשל שלו. הוא התחרה עם חבורות אחרות של הלאומנים כגון חבורת גואנגשי, החבורה בראשות לי זונגרן ואחרות. עם זאת, כאשר בנתה המפלגה הקומוניסטית הסינית את הצבא האדום הראשון שלה לאחר מרד נאנצ'אנג ב-1927, רוב מפקדיה היו מוומפואה, ובשני העשורים הבאים אימצה בצבאה את הדרך של וומפואה.

המוטו של האקדמיה "Camaraderie" ( "אחווה, כנות" ) הוכרז על ידי סון יאט סן בטקס הפתיחה. האירוניה היא שבמהלך מלחמת האזרחים הסינית הוכשרו המפקדים משני הצדדים בוומפואה. הם נלחמו על אמונות ואידיאלים שונים, אף על פי שחיו ולמדו יחדיו כמו אחים לנשק.

לאקדמיה הייתה השפעה משמעותית על ההיסטוריה של המאה ה-20 במדינות אסיאתיות אחרות. במחזור הרביעי של האקדמיה היו סטודנטים לא רק מכל חלקי סין, אלא גם מחלקים שונים של אסיה. למשל, היו ביניהם 30 קוריאנים. כמה מהם גדלו בסין, אחרים היו פעילים בתנועת השחרור הלאומית של קוריאה בשנים 1917–1926 והיגרו לסין מאוחר יותר רק כדי לקחת חלק במאבק למען החופש של ארצם לאחר סיום הלימודים. מספר רב של סטודנטים היו מווייטנאם. קבוצה זו הובלה על ידי מנהיג הגולה של המפלגה הקומוניסטית של וייטנאם ומנהיגה העתידי של המאבק הווייטנאמי לעצמאות, הו צ'י מין.

ספורט הלחימה הלאומי של הרפובליקה העממית של סין, סאנדה, פותח באקדמיה זו.

האקדמיה הצבאית המקורית של וומפואה התקיימה בשנים 1924–1926. במשך 6 מחזורים היא הכשירה יותר משבעת אלפים קצינים. עם זאת, לאחר שצ'יאנג קאי-שק טיהר את המפלגה הקומוניסטית הסינית במהלך המשלחת הצפונית, האקדמיה הועברה (ושמה שונה ל"אקדמיה הצבאית המרכזית") לבירה החדשה שהוקמה בנאנג 'ינג לאחר הניצחון על המצביאים האזוריים בשנת 1928. האקדמיה עברה שוב לצ'נגדו במהלך הפלישה היפנית.

בשנת 1950, לאחר הניצחון הקומוניסטי, והקמת הרפובליקה העממית של סין, האקדמיה הוקמה מחדש בטיוואן.

האתר של האקדמיה המקורית בגואנגג'ואו הוא כעת מוזיאון.

מדיה וקבצים בנושא האקדמיה הצבאית של הרפובליקה הסינית בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של האקדמיה הצבאית של הרפובליקה הסינית

• האקדמיה הצבאית של הרפובליקה הסינית, ברשת החברתית פייסבוק