החוש השישי

החוש השישי
The Sixth Sense
בימוי	מ. נייט שאמלאן
הופק בידי	קתלין קנדי, פרנק מרשל, בארי מנדל
תסריט	מ. נייט שאמלאן
עריכה	אנדרו מונדשיין
שחקנים ראשיים	ברוס ויליס; היילי ג'ואל אוסמנט; טוני קולט; אוליביה ויליאמס
מוזיקה	ג'יימס ניוטון הווארד
צילום	טאק פוג'ימוטו
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	Spyglass Media Group, חברת קנדי/מרשל, Hollywood Pictures
חברה מפיצה	בואנה ויסטה אינטרנשיונל (וולט דיסני)
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	2 באוגוסט 1999
משך הקרנה	107 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	מותחן פסיכולוגי
תקציב	40 מיליון דולר
הכנסות	672,806,292 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו	sixthsense
פרסים	מועמד לשישה פרסי אוסקר; 2 פרסי סאטורן לשחקן המשנה ולסרט האימה הטוב ביותר לשנת 1999
	דף הסרט ב־IMDb

ערך זה עוסק בסרט "החוש השישי". אם התכוונתם לתפישה על-חושית, ראו תפישה על-חושית.

החוש השישי (באנגלית: The Sixth Sense) הוא מותחן פסיכולוגי קלאסי^[1] שיצא לאקרנים ב-2 באוגוסט 1999. הסרט נכתב ובוים על ידי מ. נייט שאמלאן, בכיכובם של ברוס ויליס והיילי ג'ואל אוסמנט.

ביוני 2022 דורג הסרט במקום השני ברשימת עשרת סרטי האימה המצליחים ביותר בכל הזמנים לפי אתר Box Office Mojo, עם הכנסה שהסתכמה ב-672,806,292 דולר, אחרי "זה", משנת 2017.^[2]

הסרט התפרסם בעיקר בשל התפנית המפתיעה בסופה של העלילה, מאפיין שהיווה השראה למספר סרטים שנעשו אחריו, כמו 'האחרים' מ-2001.

עלילה

העלילה מתרחשת בעיר פילדלפיה שבמדינת פנסילבניה, ארצות הברית. ד"ר מלקולם קרואו (ברוס ויליס), פסיכולוג ילדים מוערך, נמצא בביתו לאחר קבלת פרס, יחד עם אשתו (אוליביה ויליאמס). לביתו פורץ וינסנט, בחור שהיה מטופל שלו בילדותו. וינסנט נוקם על כך שלא הצליח לטפל בו בכך שהוא יורה בו, וגם מתאבד.

חודשים לאחר מכן ד"ר מלקולם מתחיל לטפל בקול סיר (היילי ג'ואל אוסמנט), ילד צעיר שסובל מאותם תסמינים שסבל אותו מטופל, כדי להבין היכן טעה באבחנה שלו וכדי לנסות לעזור לקול. קול הוא בן לאם חד-הורית (טוני קולט). הוא סובל מחרדות ומבעיות חברתיות, ואינו מוכן לספר לאימו ולחבריו את אשר באמת חווה שמא יחשבו שהוא "פריק".

במסע של ד"ר מלקולם אחר הסיבות לחרדות הקיצוניות של קול הוא מבין כי אין מדובר בילד שסובל מהפרעות נפשיות, אלא בילד שמצליח לתקשר ולראות רוחות רפאים, אנשים המסתובבים כמו אנשים חיים, ללא מודעות להיותם מתים. ככל שהוא מעמיק הוא מבין כי הרוחות צריכות את עזרתו של קול, ואין לו סיבה לפחד מהן. נוסף על כך, הוא מבין את הסיבה לכך שהקשר בינו לבין אשתו דעך מאותו הרגע שבו נורה שנה לפני כן, וזאת משום שהוא בעצמו רוח רפאים שצריכה את העזרה של קול כדי להשלים עם המצב ולעבור לעולם הבא.

צוות שחקנים

שחקנ/ית	דמות
ברוס ויליס	ד"ר מלקולם קרואו
טוני קולט	לין סיר
היילי ג'ואל אוסמנט	קול סיר
אוליביה ויליאמס	אן קרואו
דוני וולברג	וינסנט גריי
גלן פיצג'רלד	שון
מישה ברטון	קיירה קולינס

הפקה

את התסריט קנתה ראשונה חברת וולט דיסני תמורת שלושה מיליון דולר ובתנאי שהתסריטאי מ. נייט שאמלאן גם יהיה זה שיביים את הסרט. לאחר שינויים בהנהלת חברת דיסני, זכויות ההפקה נמכרו לחברת הפקות אחרת (ספייגלאס אנטרטיינמנט), תוך שמירה על זכויות הפצה ו12.5% מהכנסת הסרט בקופות^[3]. במהלך תהליך הליהוק לתפקידו של קול סיר, שאמלאן הבמאי/תסריטאי של הסרט ראה את אודישן הוידאו של אוסמנט ואמר למנהל הליהוק, "אני לא יודע אם ארצה לעשות את הסרט הזה ללא הילד הזה (אוסמונט)". אוסמנט, לטענת שאמלאן הכניס לדמות רובד של "פגיעות ואנושיות"^[4].

הצילומים התרחשו בעיקר ברחובות העיר פילדלפיה ובתוך כנסיית סנט אוגוסטין, במהלך עונת הסתיו בשנת 1998^[5].

קבלת הסרט וביקורות

"החוש השישי" קיבל באופן כללי ביקורות חיוביות. באתר Rotten Tomatos דירוג המבקרים עומד על 86% וגם הדירוג המשוקלל של כ-250 אלף גולשים עומד על 90%^[6]. בוושינגטון פוסט נכתב: "סרט מרתק שמתעסק בחשיפת אופי מעמיקה... אוסמנט בן ה-11 מעורר את האימה והמצוקה הנוראה של דמות הילד בצורה בלתי נשכחת"^[7], בCNN נכתב ש"שווה לראות את הסרט ולו רק בגלל הסיום המרגש שלו"^[8].

הכנסות

תקציב הסרט הסתכם בכ-40 מיליון דולר. בסוף השבוע הראשון של הסרט באקרנים, הוא הצליח לגרוף בקופות יותר ממחצית מהסכום שהושקע בו - כ-26.6 מיליון דולר^[9]. זהו סכום חסר תקדים שסרט הצליח לגרוף בסוף השבוע הראשון שלו, בהשוואה לחודשי אוגוסט עד אותה השנה. השיא נשבר שנתיים לאחר מכן ב-2001, כאשר יצא הסרט 'שעת שיא 2'^[10].

פרסים

הסרט זכה בשני פרסי סאטורן לשחקן המשנה ולסרט האימה הטוב ביותר. כמו כן, הסרט היה מועמד לשישה פרסי אוסקר - לסרט הטוב ביותר, שחקן המשנה והשחקן הראשי הטובים ביותר, הבמאי הטוב ביותר, שחקנית המשנה הטובה ביותר ולפרס העריכה.

סוגת הסרט

אביבה בריפל, פרופ' לאנגלית וללימודי קולנוע מאוניברסיטת מיין^[11], סיווגה את הסרט כסרט אימה, היא הסבירה את הסיווג וניתחה את הסרט במאמר שסוקר סרטי אימה שיצאו לאקרנים לאחר פיגועי 11 בספטמבר, ובהם 'החוש השישי'. המאמר מסביר שבסרטי אימה, בניגוד לסרטים מז'אנרים אחרים, מודל ההזדהות שונה: הצופים לא מזדהים רק עם הדמות הראשית של מלקולם, אך גם עם הנרטיב. הצופים הופכים לפעילים בתהליך של חשיפת האמת מאחורי הסיפור. העיסוק הזה מאפשר לצופים להתעלות מעל ההזדהות עם דמות אחת ובמקום זאת לפתח קשר עמוק עם הסיפור הכולל.^[12]. גם מגזין "פורבס" סיווג את הסרט בז'אנר האימה^[13], אך יוצר הסרט הגדיר אותו כמותחן פסיכולוגי קלאסי. בריאיון לדיילי מייל הסביר שאמלאן ש"לא אכפת לי מפחדים, אבל זה לא הדבר השולט בסרט... לקחתי את מה שבדרך כלל נעשה בז'אנר האימה, אבל עשיתי את זה במותחן פסיכולוגי. וזו הבחנה חשובה כי בעוד שלז'אנר האימה יש מטרה להפחיד, מותחן פסיכולוגי הוא תעלומה"^[1].