הירץ שייאר
אברהם נפתלי הירץ שייאר (בגרמנית: Abraham Naftali Herz Scheuer; 1753 – 1822) היה רב ומקובל[1] גרמני שכיהן כאב בית דין וריש מתיבתא במיינץ, ומחבר ספר "תורי זהב" על שיר השירים.
| לידה | 1753 פרנקפורט, האימפריה הרומית הקדושה  |
|---|---|
| פטירה | 1822 (בגיל 69 בערך) |
| תקופת הפעילות | ?–1822 |
  | |
ביוגרפיה
נולד בפרנקפורט דמיין בשנת 1753 לרבי דוד טבלי שייאר ואשתו השנייה (בתו של רבי נתן אוטיץ, רבה של במברג).
משנת 1778 עד 1782 הנהיג את ישיבת אביו במיינץ כראש הישיבה. בשנת 1811 התמנה לרבה של העיר, שם נפטר ב-10 באוקטובר שנת 1822.
הספד עליו נדפס בספר "אלון בכות" מהרב וולף המבורג.
מפסקיו
במסגרת ריב ההיכל, פסק נגד השימוש בעוגב בבתי כנסת בשבתות וימים טובים (אפילו על ידי נוכרי). פסק ההלכה התפרסם על ידי בית דין הצדק של קהילת המבורג בספר "אלה דברי הברית" (נדפס באלטונה, 1819).[2][3]
חיבורו
ספרו "תורי זהב" נדפס אחרי פטירתו על ידי נכדו ותלמידו, שמואל באנדי (בן חתנו הרב משה יונה באנדי). בסוף הספר נדפס מאמר על מגילת אסתר תחת השם "שקל הקדש", ועוד דרשות ושו"ת מהמחבר.
מתלמידיו
- הרב איציק אופנהיים
- הרב יצחק ברנייס
- ליב וורמסר, בנו של רבי יצחק אריה וורמסר
- הרב יעקב לוונשטיין
