הפיתול המצחי התחתון

נהוג לחלק את הפיתול המצחי התחתון לשלושה אזורים נפרדים^[2][3][4]: החלק האחורי ביותר נקרא בשם "החלק המכסי" (pars opercularis - Pop), לאחריו נמצא "החלק המשולשי" (pars triangularis - PT) ולבסוף, במיקום הקדמי ביותר, נמצא החלק הארובתי (the pars orbitalis - POr). לעיתים האחרון מביניהם יקרא גם החלק הגחוני של הפיתול המצחי התחתון (vIFG). חלוקה זו נקבעה בעקבות חריצים קטנים היוצאים מן החריץ הצידי הנקראים ענפי (Ramus) החריץ הצידי^[5]. החלק המכסי של הפיתול המצחי התחתון הוא חלק מן קליפת המוח המצחית המכסה את האינסולה ומכאן שמו. החלק המשולשי הוא בעל צורת משולש ואילו החלק הארובתי נמצא קרוב לאזור ארובת העין והוא חלק מן קליפת המוח הארובתית-מצחית. שלושת החלקים מקושרים ביניהם רבות. דבר זה נמצא במחקר אשר ביצע גרייה חשמלית בחלקים נפרדים בפיתול אצל בני אדם תחת הליך נוירוכירוגי, וראה כי ההיטל של הגרייה מגיע לכל אורך הפיתול^[6] עובדה זו נתמכה גם על ידי מחקרים נוספים^[7][8].

• 
  איור של האונה המצחית. ניתן לראות את תתי החלוקות של ה-IFG במספרים 1, 2, 3.

בחלוקה לאזורי ברודמן החלק המכסי של הפיתול המצחי התחתון ידוע כאזור ברודמן 44, החלק המשולשי של הפיתול המצחי התחתון ידוע כאזור ברודמן 45 ושניהם יחדיו מהווים את אזור ברוקה. כמו כן החלק הארובתי של הפיתול המצחי התחתון ידוע כאזור ברודמן 47.

אחת הדרכים לבחון את תפקידו של אזור במערכת העצבים של אורגניזם מסוים היא לבדוק מהי ההשפעה של נזק הנגרם לאותו אזור. כך, התסמינים של חולים הסובלים מנזק מוחי, למשל עקב שבץ או טראומה אחרת, הם אינדיקציה מסוימת לתפקיד שהאזורים שנפגעו ממלאים באדם בריא. ידוע עוד מהמאה ה-19, על ידי ניסויים של החוקר ברוקה על פגיעות מוחיות^[9], כי ה-IFG מעורב ביכולות שפתיות. תיקופים נרחבים המתפרסים על מתודות שונות נצברו עם השנים^[10][11][12], והראו כי האזור מעורב במספר רב של פעילויות שפתיות הכוללות אף זיהוי מחוות רגשיות בדיבור^[13]. מתוך הפעילויות השפתיות ה-Pop שבהמיספרה השמאלית מקושר לקליפת המוח הקדם-מוטורית ולאינסולה הקדמית ברשת עצבית המפיקה את ההברות הבסיסיות, והאזור POr ידוע כקשור לעיבוד מבנים מוזיקליים^[14]. בכללו, מניסויים שהשמשו במכשיר הפוגע זמנית בתפקוד האזור (TMS), התגלה כי הפיתול מפחית למידה של מידע המזוהה כלא נעים. זאת משום שהשימוש ב-TMS החיש את יכולת הלמידה של מידע שכזה. נוסף על כך פעילות מוגברת של ה-IFG נמצאת בהתאמה להימנעות מלקיחת סיכונים^[15]. פעולה נוספת שידוע כי האזור מעורב בה, לפחות חלקית, הוא יצירת ה-mismatch negativity (אנ') או בקיצור MMN. ה-MMN הוא רכיב פוטנציאל קשור-אירוע, דהיינו הופעת דפוס פוטנציאלים חשמליים ייחודי על הקרקפת, המופיע כתגובה למידע הסותר ניבוי של המערכת הקוגניטיבית על הסדר בסביבה החיצונית^[16]. לדוגמה משפט עם שגיאות תחביר בין שלל משפטים תקינים יעורר MMN. ל-MMN ידוע אזור אשר גורם לתגובה הנמצא באזור השמיעתי העיקרי - הפיתול הרקתי העליון והפיתול על שם השל^[17][18], עם זאת מחקרים רבים מצאו מקור נוסף הנמצא באזורים מצחיים^[19]. במקרים רבים באמצעות ניתוח מקורות של פריסת הפוטנציאלים על הקרקפת ממוקם האזור המצחי על ה-IFG^[19].

אזור ברוקה

לחצו כדי להקטין חזרה

לחצו להגדלה

---

תרשים של צידו השמאלי של המוח המציג את אזור ברוקה ואזור ורניקה

ערך מורחב – אזור ברוקה

האזורים PT יחד עם אזור Pop מהווים את אזור ברוקה, אזור בסיסי בהפקת שפה. בגיעה באזור זה תגרום באופן ישיר לאפזיית ברוקה, אפזיה המאופיינת לנזק בלתי הפיך ליכולת הדיבור השוטפת והכתיבה, ומכונה אפאזיה אקספרסיבית(אנ'). פגיעה זו מתאפיינת ב"דיבור טלגרפי", שימוש חוזר במילים בודדות וקושי ביצירת משפטים, זאת למרות הבנה מלאה של השפה המדוברת או הכתובה.

נוירוני מראה

ערך מורחב – נוירון מראה

נוירוני מראה הם נוירונים הפעילים לא רק בעת ביצוע פעולה מוטורית אלא גם בעת התבוננות בעת אדם אחר העושה את אותה הפעולה. ההשערה הרווחת במחקר היא שפעילות הנוירונים מאפשרת למידה על ידי חיקוי ויכולת להבין את האחר, כאשר האחרונה עומדת בבסיס תהליכי תיאוריה של תודעה. יחד עם מקור באונה הפריאטלית, אחד המקורות המרכזיים ביותר של נוירונים אלו נמצע על החלק האחורי של ה-IFG הקרוב לקורטקס המוטורי^[20].