הצתה עצמית
הצתה עצמית היא התאבדות של אדם שמצית במכוון את גופו. בתרבויות מסוימות הצתה עצמית היא מסורת בת מאות שנים; בעת המודרנית הצתה עצמית הפכה לצורת מחאה פוליטית רדיקלית.
המסורת הידועה ביותר של הצתה עצמית היא הסאטי, מנהג הודי עתיק שבו האלמנה שורפת את עצמה באש מדורת השרפה של בעלה המנוח. מקורו של המנהג בסיפור אודות האלה סאטי, שקפצה למדורת הפולחן שערך אביה, דקשה, לכל האלים למעט בעלה, האל שיווה, על מנת לשמור על כבודו של בעלה. באפגניסטן הצתה עצמית היא דרך מקובלת של נשים להתאבד.
מקרים של הצתה עצמית כמחאה
בעולם
- טיק קואנג דוק - נזיר בודהיסטי וייטנאמי שהצית עצמו בצומת דרכים עמוס הנמצא בסייגון ב-11 ביוני 1963, מתוך מחאה על רדיפת הבודהיסטים על ידי ממשלת דרום וייטנאם ונשיאה דאז נו דין דיים. הוא דאג מבעוד מועד להזמין כתבים למקום כדי שיתעדו את המקרה[1]. היה זה המקרה המפורסם הראשון של הצתה עצמית כאקט של מחאה פוליטית.
- יאן פאלאך - סטודנט צ'כי שהצית עצמו ב-16 בינואר 1969 במחאה על הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה ב-1968, בסופה של תקופת האביב של פראג, ונפטר ב-19 בינואר 1969. בעקבותיו הציתו עצמם צ'כים נוספים[2][3].
- איליה ריפס - סטודנט יהודי למתמטיקה מריגה; ב-28 באפריל 1969 הצית את עצמו במחאה על פלישת ברית המועצות לצ'כוסלובקיה. הוא נעצר בידי השלטונות והועבר לאשפוז כפוי. מעשהו התפרסם בכלי התקשורת העולמיים. בעקבות לחץ בינלאומי שוחרר וקיבל אשרת יציאה מברית המועצות, וב-2 בינואר 1972 עלה לישראל.
- מוחמד בועזיזי - ירקן תוניסאי. הצית עצמו ב-17 בדצמבר 2010, במחאה על סגירת דוכן הירקות שלו על ידי המשטרה התוניסאית. מעשהו היה הזרז למהפכת היסמין בתוניסיה, ולאחר מכן לאביב הערבי.
בישראל
מאז קום המדינה היו בישראל מקרים רבים של הצתה עצמית, רובם על רקע אישי[4]. בנוסף היו מספר מקרי הצתה שעוררו סערה ציבורית:
- ילנה בוסינובה - תושבת קדומים שהציתה את עצמה במחאה נגד תוכנית ההתנתקות ב-17 באוגוסט 2005. בוסינובה הציתה עצמה במרחק לא רב ממחסום שהקימה המשטרה באזור נתיבות. שוטרים שהיו במקום כיבו את האש שאחזה בה אך היא נפצעה אנושות ולאחר תשעה ימים ב-26 באוגוסט 2005 מתה מפצעיה[5].
- ברוך בן מנחם - עולה חדש מארצות הברית שהצית את עצמו ב-31 באוגוסט 2005[6] במחאה כנגד תוכנית ההתנתקות כשבוע לאחר סיום פינוי האזרחים. ב-6 בספטמבר 2005 נפטר מפצעיו.
- משה סילמן - בעל עסק קטן שקרס עקב חובות לרשויות, הצית את עצמו במהלך הפגנה בתל אביב לציון שנה לפרוץ מחאת האוהלים, ב-14 ביולי 2012, במחאה כנגד יחס רשויות הרווחה אליו. הוא נפצע אנושות[7] ולאחר שישה ימים ב-20 ביולי 2012 נפטר[8].
- עקיבא מפעי - נכה צה"ל ששקע בחובות, הצית את עצמו בתחנת אוטובוס ביהוד. מפעי נפצע קשה[9] ולאחר עשרה ימים ב-1 באוגוסט 2012 נפטר[10].
- יעקב וולק - נכה קטוע-רגל בכיסא גלגלים, בן 60 מירושלים הצית את עצמו ב-8 באוקטובר 2018 בגן הפעמון בירושלים. אושפז במצב אנוש ונפטר מפצעיו כעבור יומיים ב-10 באוקטובר 2018[11].
- יצחק לוין - הצית את עצמו ב-10 בנובמבר 2019 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. ב-27 בנובמבר 2019 נפטר מפצעיו[12].
- איציק סעידיאן - הלום קרב שסובל מפוסט טראומה מאז שירותו הצבאי במבצע צוק איתן הצית את עצמו מול בניין אגף השיקום במשרד הביטחון ב-12 באפריל 2021, יומיים לפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. מאז האירוע, סעידיאן אושפז בבבית החולים תל השומר[13] עד לשחרורו ב-19 ביוני 2022[14].
