התרעה

מערכות התרעה למיניהן אינן מושלמות, ולכן יש חשש שהתרעה שלהן היא התרעת שווא. התרעות שווא הן משני סוגים:

• התרעת שווא חיובית (False positive error או false alarm): מצב שבו מערכת ההתרעה מדווחת על סכנה, כאשר למעשה אין סכנה, וההתרעה נובעת מהפרעות, רעשים או הונאה מכוונת. מצב כזה גורם לטרחה מיותרת של התגוננות מפני הסכנה, ועלול אף להוביל לתסמונת "זאב זאב" - זלזול בהתרעה על סכנה אמיתית.
• התרעת שווא שלילית (False negative error או mis detect): מצב שבו מתבקשת התרעה בעקבות סימנים המעידים על סכנה, אך מערכת ההתרעה איננה מדווחת עליו. מצב זה נותן למשתמש אשליה של הגנה, בעוד שבפועל הוא חשוף לסכנה ולא נוקט בפעולה להתגונן מפניה.

התרעה בעייתית נוספת היא התרעה מטרידה שאיננה התרעת שווא שכן מדובר בסימנים אמתיים אך כאלה שאינם רלוונטיים, למשל מכ"ם קרקעי שנועד להתריע על תנועת בני אדם אך מתריע גם על תנועת בעלי חיים.

מערכת שיש בה התרעות שווא שליליות היא מערכת בעייתית שאיננה ראויה לשימוש, ולכן יש נכונות להעלות את רגישות המערכת ולספוג התרעות שווא חיוביות. כלפי התרעות שווא חיוביות ומטרידות ישנה סלחנות מסוימת, אך כאשר מספר התרעות השווא עובר סף מסוים, המערכת הופכת להיות מערכת טורדנית שגורמת לטרדה ושיבוש אצל המשתמש, ואף יכולה להפריע לטפל בהתרעות אמת.

מערכות התרעה עוברות שיפורים, בעיקר לשם מניעת התרעות שווא והגדלת הזמן שבין ההתרעה למימוש הסכנה. דוגמאות לכך:

• מערכת ההתרעה בישראל מפני ירי רקטות וטילים בליסטיים שוכללה כך שתהיה ממוקדת לשטח קטן ככל האפשר, ובכך יצומצם גודל האוכלוסייה המוטרדת מהאזעקה. בזמן מלחמת לבנון השנייה חולקה ישראל ל-25 אזורי צפירה, במבצע צוק איתן (2014) היו 255 אזורי צפירה,^[2] ובשנת 2019 היו 1,800 אזורי צפירה.^[3]
• טווח הגילוי של מכ"ם ושל אמצעי גילוי אופטיים מוגבל עקב עקמומיות כדור הארץ. לשם הגדלת טווח הגילוי מתקינים אמצעים אלה על הרים גבוהים, על תרנים גבוהים, בבלוני תצפית או במערכות מוטסות.
• בתקופת המלחמה הקרה בנתה ארצות הברית את קו ההתרעה המוקדמת מרחוק (אנ') - מערכת תחנות מכ"ם שהוצבה קרוב ככל האפשר לגבולה המזרחי של ברית המועצות, כך שתיתן התרעה של שלוש שעות קודם שתקיפה של מפציצים תגיע מברית המועצות לאזורים צפופי אוכלוסין בארצות הברית.

• חיובי כוזב ושלילי כוזב

• התרעה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)