ויליאם פרי מרפי
ויליאם פרי מרפי (באנגלית: William Parry Murphy; 6 בפברואר 1892 – 9 באוקטובר 1987) היה רופא אמריקאי שקיבל את פרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה של שנת 1934 יחד עם ג'ורג' ריצ'רדס מיינוט וג'ורג' הויט ויפל על מחקרם שעסק בטיפול באנמיה מאקרוציטית (באופן ספציפי באנמיה ממארת).[1][2]
 | |
| לידה | 6 בפברואר 1892 סטווטון, ויסקונסין, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה | 9 באוקטובר 1987 (בגיל 95) ברוקליין, מסצ'וסטס, ארצות הברית |
| לימודי רפואה |
|
| תפקידים | רופא  |
| פרסים והוקרה | |
| בת זוג | פרל הארייט אדמס (1919–1980) (מותה) |
| צאצאים |
|
  | |
ביוגרפיה
מרפי נולד ב-6 בפברואר 1892 בסטווטון, ויסקונסין.[3] הוא למד בבתי הספר הציבוריים של ויסקונסין ואורגון. הוא קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת אורגון ב-1914. בשנת 1922 הוא סיים את לימודי הרפואה בבית הספר לרפואה של הרווארד.[1]
ב-1924, מרפי חתך כלבים כדי להפוך אותם לאנמים, ואז נתן להם מאכלים שונים כדי לראות מה משפיע על אנמיה. הוא גילה כי בליעת כמויות גדולות של כבד מטפלת באנמיה הכי טוב. בעקבות זאת, מיינוט וויפל בודדו את החומרים הפעילים בכבד במטרה למצוא את החומר שמטפל באנמיה. ניסויים אלו הראו כי הברזל בכבד הוא האחראי לריפוי אנמיה שנגרמת מדימום. עוד לפני שהם סיימו את הניסויים שלהם כבר ניסו לתת כבד לאנשים עם אנמיה ממארת וראו שהכבד עוזר לטיפול באנמיה. החומר הפעיל שעוזר לאנמיה במקרה הזה, לא היה ברזל, אלא ויטמין B12. עוד לפני שנמצא החומר המדיוק שעוזר לטיפול באנמיה הממארת, הידיעה שכבד נא ותמציותיו עוזרים לטיפול באנמיה ממארת, שהייתה בעבר מחלה סופנית, הייתה התקדמות גדולה.
בשנת 1930 הוענק למרפי ולג'ורג' מיינוט פרס קמרון לטיפול של אוניברסיטת אדינבורו.
מרפי התחתן עם פרל הארייט אדמס ב-10 בספטמבר 1919, היא מתה ב-1980. היו להם שני ילדים: בן, ויליאם פ. מרפי ג'וניור, ובת, פריסילה אדמס.[4]
בשנת 1951, השתתף מרפי בטקס הראשון של מפגש חתני פרס נובל של לינדאו, שנועד להפגיש מדענים צעירים עם זוכי פרס נובל.[5]
קישורים חיצוניים
- ויליאם פרי מרפי, באתר פרס נובל (באנגלית)
- מסמכי ויליאם פארי מרפי, 1906–1987 (כולל), 1919–1987. הספרייה הרפואית של הרווארד, ספריית הרפואה של פרנסיס א. קונטרוויי, המרכז להיסטוריה של הרפואה, בית הספר לרפואה של הרווארד
- ויליאם פרי מרפי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)