וילפרד אוון

אוון נולד באוסווסטרי בשרופשייר, ממוצא אנגלי וולשי. זכה לחינוך טוב, ועבד כמורה פרטי בצרפת לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. ב-1915 גויס לצבא, אך לאחר כמה חוויות טראומטיות אובחן כסובל מהלם קרב ונשלח לבית חולים צבאי באדינבורו לקבל טיפול. שם פגש משורר אחר, זיגפריד ששון, שעודד אותו ועזר לו בבעיות סגנוניות.

כמה אירועים בחייו של אוון מובילים למסקנה כי הוא היה הומוסקסואל חבוי, ושהוא נמשך לששון. עזיבת הלה את בית החולים הותירה אותו שבור. לאחר שהחלים בעצמו, התחבר אוון לחבורת אמנים שששון הכיר לו, שכללה בין השאר את רוברט רוס ורוברט גרייבס. ב-1918 חזר אוון לשירות פעיל בצרפת. הוא נהרג בזמן שחצה את תעלת סַמְבְּר-וואז, שבוע לפני תום המלחמה. אמו קיבלה את הידיעה על מותו ביום שביתת הנשק.רק שלושה משיריו פורסמו לפני מותו. ששון ואדית סיטוול דאגו מאוחר יותר לכך שכל שיריו האחרים יתפרסמו אף הם.

שיריו הנודעים של אוון כוללים את "Anthem for Doomed Youth" -"המנון לנוער אבוד","Dulce Et Decorum Est" ואת "The Parable of the old man and the young". כמה משיריו מוצגים ברקוויאם המלחמה של בנג'מין בריטן.

אוון הוא אחד מהמשוררים והסופרים שלחמו במלחמת העולם הראשונה ומחו כנגדה, והיו קול אנטי מלחמתי חשוב וראשוני בתרבות. באנגליה חלק ממשוררים אלו, ביניהם אוון, היו קצינים, שזכו - בניגוד לחיילים פשוטים כמו המשורר אייזיק רוזנברג - לקבל טיפול רפואי להלם הקרב בו לקו. במהלך מלחמה זו הרשויות באנגליה נאלצו להתמודד עם תופעה זו של הלם קרב, שהוגדרה כחדשה. אוון נפגש כאמור עם ששון בבית חולים בו טופל בהלם הקרב, והכיר דרכו גם את רוברט גרייבס, משורר וסופר אחר שפעל נגד המלחמה. שיריו המפורסמים מהוים מחאה כנגד המוות המיותר לדעתו של הצעירים במלחמה.

• בשנת 2001 ראה אור הספר "קרעי שני" – מבחר ראשון ומייצג בעברית משירתו של אוון בתרגומה של חנה ניר.
• אברהם עוז, "סך הכל: יומן שירי - תרגומים ושירים", הוצאת פרדס, 2024.

מַה קוֹל עִנְבָּל לַמֵּת כַּצֹּאן לַטֶּבַח?

רַק זַעַם מִפְלַצְתִּי שֶׁל תּוֹתָחִים,

קוֹלוֹת גִּמְגּוּם, שִׁקְשׁוּק שֶׁל הָרוֹבִים, כַּךְ

חִישׁ לְמַלְמֵל תְּפִילָה הֵם יְכוֹלִים.

שׁוּם לַעַג עֲבוּרַם, דִּנְדּוּן, תְּפִילָה,

מִלְבַד הַמַּקְהֵלָה אֵין קוֹל מְקוֹנְנִים.

וּפְגָזִים בִּיְבָבָה פְּרוּעָה,

שׁוֹפָר קוֹרֵא לָהֶם מִמְחוֹזוֹת קוֹדְרִים.

וּמַה נֵרוֹת נֹאחַז כְּדֵי לְזַרְזַם?

כִּי לַבָּנִים בְּעֵינֵיהֶם אַךְ זֹאת

יָאִיר לוֹ זִיו קָדוֹשׁ שֶׁל הַפְּרִידוֹת.

חִוְרוֹן פְּנֵי נְעָרוֹת יְהִי רֵעַם.

וְנֶפֶשׁ עֲדִינָה כָּל פֶּרַח זַךְ

וְכָל שְׁקִיעָה הִיא הוֹרַדַת מָסָך.

תרגם מאנגלית רוני רייך

משל הצעיר והזקן

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָם וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה, וַיֵּלֵךְ,
וַיִּקַח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת.
וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ אֶל הַמָּקוֹם, שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו,
יִצְחָק, הַבֵּן הַבְּכוֹר, אָמַר, אָבִי,
הַבֵּט אֶל הַמַּעֲרָכָה, הָאֵשׁ וְהַבַּרְזֶל,
וְאַיֵּהוּ הַשֵּׂה לְקָרְבַּן-עֹלָה?
וַיַּעֲקֹד אַבְרָם אֶת הַנַּעַר בְּאֵזוֹר וּשְׂרוֹךְ,
וַיִּבֶן סוֹלְלוֹת לַחֲפִירוֹת בָּאֲתָר,
וַיִּשְׁלַח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ.
וּרְאֵה! וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם
וַיֹּאמֶר, אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר,
אַל תַּעַשׁ לוֹ מְאוּמָה. הַבֵּט וּרְאֵה,
אַיִל נֶאֱחַז בִּסְבַךְ בְּקַרְנָיו;
הַעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בִּנְךָ-יְחִידְךָ.
אַךְ הַזָּקֵן מֵאֵן, וְאֶת בְּנוֹ שָׁחַט,
וַחֲצִי זַרְעָהּ שֶׁל אֵירוֹפָּה, אֶחָד, אֶחָד.

— וילפרד אוון, מאנגלית: גיורא לשם

מתוק וראוי הוא
מאת וילפרד אוון
מאנגלית: אברהם עוז

כְּפוּפִים, כְּמוֹ קַבְּצָנִים בְּעֹל הַשַּׂק,
דְּרוּסִים, צְרוּדֵי שִׁעוּל, שְׂרוּכִים בָּרֶפֶשׁ,
הִפְנֵינוּ גַּב לִלְהָבוֹת בָּרָק
אֶל עֵבֶר מְנֻחָתֵנוּ הַנִּטְרֶפֶת.
הוֹלְכֵי שֵׁנָה. רַבִּים אִבְּדוּ מַגָּף
אֲבָל צָלְעוּ בְּדָּם, פִּסְחִים, עִוְּרִים,
שְׁכוּרֵי עַיֶּפֶת וְחֵרְשִׁים לִיעַף
פִּגְזֵי הַגַּז נוֹתְבִים וּבוֹעֲרִים.

גַּז! גַּז! מַהֵר! עִרְפּוּל גּוֹשֵׁשׁ בָּאֹפֶל
לתְקֹן קַסְדּוֹת נִרְפּוֹת בִּזְמַן גּוֹעֵשׁ,
אַךְ יֵשׁ מִי שֶׁזּוֹעֵק מִלֵּב הַתֹּפֶת
וּמְפַרְפֵּר כְּמוֹ לָכוּד בָּאֵש. –
נִשְׁקָף אֵלַי מֵאֵד בְּאוֹר יָרֹק,
כְּמוֹ בִּירֹקֶת הַגַּלִּים טוֹבֵעַ.

בְּכָל חֲלוֹמוֹתַי, נוֹאָשׁ, רָחוֹק,
יֹאחַז בִּי, מְחַרְחֵר, נִשְׁנָָק, טוֹבֵעַ.
לוּ בְּחֶנְקַת חֲלוֹם תּוּכְלוּ לִפְסֹעַ
מוּל הָעֲגָלָה גּוּפוֹ הָשְׁלַךְ עָלֶיהָ,
לִרְאוֹת עֵינָיו לָעוֹת לְלֹא מָנוֹחַ
בִּיקֹוֹד פָּנָיו, פְּנֵי שֵׁד בְּחֵטְא קוֹדֵחַ.
לוּ שְׁמַעְתֶּם, בְּכָל טִלְטוּל, רִיר דָּם
פּוֹרֵץ מֵרֵאוֹתָיו קוֹצְפוֹת הַלֵחַ,
סָרוּחַ כְּסַרְטָן, לוֹעֵן וַאֲדַמְדָּם
עַל לְשׁוֹנוֹ בְּפִיו הַמְלַעְלֵעַ –
כִּי אָז, רֵעַי, מוּטָב לָכֶם לִשְׁתֹּק,
וְלֹא לְשַׁנֵּן בְּאֹזֶן יְלָדֵינוּ
אֶת שְֶׁקֶר הַדּוֹרוֹת: כַּמַָּּּה מָתוֹק
וְטוֹב לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ.

מדיה וקבצים בנושא וילפרד אוון בוויקישיתוף

• הארכיון הדיגיטלי של וילפרד אוון באוניברסיטת אוקספורד
• גל הרץ, איני עוסק בשירה. הנושא שלי הוא מלחמה וצער המלחמה, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2018
• וילפרד אוון, רקוויאם המלחמה, תירגמה מאנגלית רנה ליטוין, באתר הארץ, 14 באפריל 2008
• השירה היא בחמלה, תירגמה מאנגלית רנה ליטוין, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2008
• ערן סבאג, "חיים של אחרים" על וילפרד אוון - תוכנית ראשונה‏, 19 במרץ 2012
• ערן סבאג, "חיים של אחרים" על וילפרד אוון - תוכנית שנייה‏, 4 בנובמבר 2012
• יונתן קירשנבאום, ‏משדה הקרב לדף הלבן: המשוררים הבריטים שזעקו כנגד מלחמת העולם הראשונה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 16 בנובמבר 2018
• עופרה עופר אורן, סיפורו של השיר "משל הזקן והצעיר" - מי היה השה לעולה?, בבלוג "סופרת ספרים", 20 בינואר 2019
• וילפרד אוון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי וילפרד אוון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• וילפרד אוון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• וילפרד אואן (1893-1918), דף שער בספרייה הלאומית