ולטר איתן

ולטר איתן נולד במינכן, גרמניה, ב-24 ביולי 1910, בשם ולטר אטינגהאוזן. בגיל 4 היגר עם משפחתו לאנגליה, שם למד מדעי הרוח באוניברסיטת אוקספורד, והפך בגיל 26 למרצה הצעיר ביותר בהיסטוריה של מוסד הלימודים, בו לימד בלשנות גרמנית בין השנים 1936 ו-1946. בתקופת מלחמת העולם השנייה השתתף, עם אחיו ארנסט, במאמץ לפיצוח האניגמה בבלצ'לי פארק, בזכות ידיעותיו המושלמות בשפה הגרמנית ומוצאו היהודי שניקה אותו מחשד של נאמנות לגרמניה. לימים כתב בזכרונות על אותה תקופה על הרגע הנורא שבו נתקל לראשונה בביטוי "הפתרון הסופי" בתשדורת גרמנית מיוון, ושעל אף שנתקל בו לראשונה הבינו מיד^[1]. במקביל, היה פעיל ציוני במסגרת סניף הסוכנות היהודית בלונדון, פעילות קריטית בחשיבותה בתקופה בה היחסים בין התנועה הציונית לבין שלטונות המנדט הבריטי על ארץ ישראל היו בשפל המדרגה.

את השם "איתן" המציא עבורו משה שרת, שגייס אותו לעבודה מדינית, בזמן הפצצת לונדון בשנת 1944.^[2]

במרץ 1946 עלה ולטר איתן לישראל, והשתקע בירושלים. המשימה הראשונה שהופקדה בידיו הייתה הקמת בית הספר לדיפלומטים, במסגרת המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית.

לאחר אירועי ה"שבת השחורה" ביוני 1946, במהלכה נאסרו רבים מראשי היישוב היהודי על ידי הבריטים, הוטל עליו תפקיד שלא היה קיים עד אותה עת – דובר הסוכנות היהודית. מדי יום ביומו, בשעה 12 בצהריים בדיוק, היו מתכנסים נציגי תקשורת מישראל ומהעולם, כדי לשמוע מפיו של ולטר איתן את עמדותיה הרשמיות של "המדינה שבדרך".

ב-1947, קיבל איתן את האחריות לקבלת פניה של ועדת החקירה מטעם האו"ם, ועדת אונסקופ, אשר נשלחה במטרה לבחון פתרונות לשאלת החלוקה של ארץ ישראל לשתי מדינות; ואשר הציעה בסופו של דבר את תוכנית החלוקה. לאחר סיום עבודת הוועדה בארץ, נסע איתן לארצות הברית, והיה חבר המשלחת היהודית בעצרת האו"ם שדנה בתוכנית החלוקה.

בד בבד עם ניהול הקורס לדיפלומטים, תכנן איתן את מבנהו וארגונו של משרד החוץ של המדינה שבדרך; ובסוף ינואר 1948, הגיש את התוכניות אשר שימשו בסיס ומסד להקמתו של משרד החוץ הישראלי.

במרץ 1948 נפצע איתן קלות בראשו, כתוצאה מהתפוצצות מכונית תופת מחוץ לבנייני הסוכנות היהודית. לאחר שנחבש, הוא מיהר לצאת לתדרך את העיתונאים הזרים. לאחר סיום התדרוך, הוא פנה לכתב ה-BBC וגילה לו שאמו הזקנה גרה בלונדון, ושהוא חושש שמא היא תיכנס לחרדה עם היוודע לה על הפיגוע. על כן הוא הפציר בו כי ידאג שייצרו עמה קשר לפני שידור הכתבה, כדי שתדע שלא אונה לבנה כל רע. אכן, לפני שהכתבה שודרה, קיבלה אמו טלפון אשר בישר לה שבנה חי ושלם.

ולטר איתן היה למנכ"ל הראשון של משרד החוץ הישראלי, ושימש בתפקידו זה בין השנים 1948 - 1959, תחת שרי החוץ משה שרת וגולדה מאיר. דרך מינויו הייתה אופיינית לימיה הראשונים של המדינה: ב-14 במאי 1948, לאחר הכרזת העצמאות, ישב איתן בירושלים הנצורה, והידיעות על הקמת המדינה שהגיעו לאוזניו מתל אביב הרחוקה, נשמעו לו כמתיחה. בתחילת יוני, משהוסר המצור עם פריצת "דרך בורמה", נקרא איתן לתל אביב על ידי שר החוץ משה שרת, והוא עשה את דרך החתחתים חלקה בג'יפ, חלקה ברגל. כאשר הגיע לפגישה, אמר לו שרת: "צריך להקים את משרד החוץ, והדבר הראשון זה למנות מנכ"ל". "יש לך מועמד?", שאל איתן. "כן", הייתה התשובה: "אתה!".

בתקופת הנהגתו את שירות החוץ הישראלי, הותוו קווי המתאר של משרד החוץ, ועוצבה דמותה של הדיפלומטיה הישראלית. ב-1949 עמד איתן בראש משלחת ישראל לשיחות שביתת הנשק ברודוס^[3], ולשיחות עם מדינות ערב בועידת לוזאן. בדצמבר 1949 קיבל מכתב מזלמן ליף ובו תוכנית טרנספר שבמהלכה תוכנן לגרש בכוח כ-10,000 ערבים מישוביהם, בעיקר בגליל. איתן העביר את המידע למשה שרת ואליעזר קפלן, שמנעו את הוצאת התוכנית לפועל^[4].

שנות יחסי החוץ הראשונות של המדינה ידעו נקודות משבר ומפנה לרב, ובהן הסכם השילומים עם גרמניה מ-1952, אשר ולטר איתן צידד בו; "עסק הביש" ב-1954, ומבצע קדש, בשנת 1956.

בין היתר היה אחראי למשוך את מיטב האנשים באותה התקופה אל משרד החוץ, במסגרת זו למשל גייס למשרד את מרדכי גזית, לימים מנכ"ל משרד החוץ ומשרד ראש הממשלה, ואת יעקב הרצוג, שמאוחר יותר כיהן בתפקידים דומים.

איתן התנגד לקשירת קשרים דיפלומטיים עם ספרד של פרנסיסקו פרנקו, וגם כאשר במשרד החוץ הוחלט לפעול ליצירת קשרים דיפלומטיים עם ספרד, דבר שבסופו של דבר לא צלח, היה זה בניגוד לעמדתו של איתן. איתן הסביר את התנגדותו באומרו: "עבור אנשים מהדור שלי, השנים האלה, 1936–1939, היו ממש טראומה, מלחמת האזרחים בספרד היה דבר שזעזע את כולנו ... וכולם היו לצד הרפובליקנים. הרי פרנקו נתמך על ידי היטלר ומוסוליני, ובלעדיהם הוא לא היה מגיע לשלטון". איתן גם פעל לשמירת קשרים עם רפובליקנים ספרדים ממתנגדי משטרו של פרנקו^[5].

בשנת 1960 יצא לשליחות דיפלומטית בצרפת, שם שימש כשגריר במשך עשור, עד לשנת 1970.

במקביל לעיסוקיו המדיניים, התמיד בעבודתו האקדמית, ותחת ידיו יצאו מספר ספרים, בין השאר על מרטין לותר, ועל בלשנות גרמנית. כמו כן עסק רבות בכתיבה פובליציסטית בישראל ומחוצה לה, והיה בעל תוכנית שבועית ברדיו הישראלי.

עם שובו לארץ משליחותו הארוכה בצרפת, פרש איתן משירותו במשרד החוץ. בשנת 1972, נבחר לתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, תפקיד שמילא עד שנת 1978.

ולטר איתן הלך לעולמו ב-23 במאי 2001, בן 90 היה במותו. הוא הובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים^[6]. בשנת 2006 נקרא על שמו חדר הדרכה ממוחשב לצוערי משרד החוץ במבנה החדש בירושלים.

בשנת 2022 ראתה לראשונה אור ביוגרפיה מקיפה של ולטר איתן ושמה "דיפלומט ואיש סוד - וולטר איתן, מייסד משרד החוץ הישראלי", מאת ד"ר רפאל ג'. בוכניק-חן. הספר נכתב בעידודו של דוד, בנו של ולטר איתן.

• Walter Eytan, "Frente a una Obstinada Beligerancia", Acervo Cultural Editores, Buenos Aires 1957
• ולטר איתן, בין ישראל לעמים, תל אביב, מסדה, תשי"ח.
• Walter Eytan, "The First Ten Years: Diplomatic History of Israel", 1958
• Walter Eytan, "Los diez primeros años. Una historia diplomática de Israel", Ediciones Wainstein, Montevideo 1959

• משרד החוץ
• דיפלומטיה

• ד"ר רפאל ג'. בוכניק-חן, דיפלומט ואיש סוד - וולטר איתן, מייסד משרד החוץ הישראלי, דרורים, 2022

מדיה וקבצים בנושא ולטר איתן בוויקישיתוף

• נוסח הסכם שביתת הנשק בין ישראל לבין מצרים (24.2.1949), אשר חתום על ידי ולטר איתן ומשה דיין מטעם מדינת ישראל
• הסוכנות היהודית: הציונות ומדינת ישראל על קו הזמן (באנגלית)
• משרד החוץ הישראלי