וסיל לבסקי

לבסקי נולד בקרלובו בשם וסיל איוואנוב קונצ'ב (בבולגרית: Васил Иванов Кунчев) למשפחה בעלת אוריינטציה דתית נוצרית אורתודוקסית. דודו, באסיליוס (וסיל) נשא בתפקידי כמורה בכירים. הוא רכש השכלה יסודית בעירו ובהמשך עבר לסטארה זאגורה שם הוסמך לכמורה. בדצמבר 1858 הצטרף למנזר בסופוט. בולגריה הייתה נתונה בעיצומו של עידן התחייה הלאומית הבולגרית, ולבסקי הושפע מהרעיונות המהפכניים.

ב-1862 עזב את המנזר ונסע לבלגרד, שם חבר למהפכן הבולגרי גאורגי ראקובסקי אשר הקים את מיליציית "לגיון המתנדבים הבולגרי", אשר שמה לה למטרה לשחרר את בולגריה מהכיבוש העות'מאני. במהלך פעילותו במיליציה זכה לכינוי "לבסקי" ("כמו אריה").^[1] בלחץ העות'מאנים פירקו הסרבים את המיליציה. ב-1863 שב לבסקי לבולגריה, נעצר בידי מנגנוני הביטחון העות'מאניים ונכלא בפלובדיב ל-3 חודשים. בין 1864 ל-1866 עבד כמורה בכפר וויניאגובו הסמוך לקרלובו, ובו המשיך את פעילותו המחתרתית. מחשש לתגובת השלטונות, נאלץ לעבור לאזור טולצ'אה ושם לימד במספר כפרים.

בהמשך, ביאשי, הצטרף למיליציית מתנדבים נוספת שהקימו גולים בולגרים ובכללם גאורגי ראקובסקי. לאחר ניסיון כושל להיכנס לשטחי בולגריה, הגיעו כוחות המיליציה לפירוט. בלחץ השלטונות הסרביים פורקה המיליציה. לבסקי עבר לאזור בוקרשט, ובה פגש בחריסטו בוטב ובהמשך אף התגורר איתו לתקופה מסוימת. בין 1868 ל-1870 שילב בין פעילות מחתרתית בתוך בולגריה תוך שהוא מגיע בחשאי לערים וכפרים בבולגריה, יוצר קשרים עם גורמי מחתרת מקומיים ומסייע בהקמת תאים מחתרתיים לבין פעילות מטה בבוקרשט, שמיצבה אותו כאידאולוג של תנועת ההתנגדות.

הוא הקים את "הארגון המהפכני הפנימי", שמנה כ-1,000, חברים ומיקם את מפקדתו בעיר לובץ'. השלטונות העות'מאניים הוציאו נגדו צו מעצר והציעו פרס כספי של 1,000 לירות עות'מאניות בעבור לכידתו ו-500 בעבור גופתו. לבסקי המשיך בפעילותו תוך שהוא עובר בין יישובים שונים. בתקופה זו קיבל סיוע מהקהילות היהודיות בבולגריה. השלטונות העות'מאניים נטו שלא לחשוד בפעילות מחתרתית בקרב היהודים, שכן הם נחשבו מיעוט הנאמן לסולטאן. בפלובדיב מצא לבסקי מסתור בביתו של חאג'י מושון גרטי אביו של הקולונל רחמים מושונוב, וכן בבית משפחת סרנגה, בפאזארג'יק בקרב משפחת גרון וכן ברוסה ובווידין.^[2]

ב-27 בדצמבר 1872 הצליחו השלטונות העות'מאניים לעצור את וסיל לבסקי בכפר ליד לובץ'. הוא הובל לסופיה, שם נשפט על ידי בית דין מיוחד בראשות קוצ'וק מהמט סעיד פאשה ונידון לעונש מוות. ב-18 בפברואר 1873 הוא הוצא להורג בתלייה, ומקום קבורתו לא נודע.

הוצאתו להורג של לבסקי הפכה אותו לגיבור לאומי והעצימה את תנועת ההתנגדות הבולגרית. ב-1876 פרץ ברחבי בולגריה מרד אפריל הבולגרי, שאמנם דוכא ביד קשה על ידי העות'מאנים ומיליציית הבאשי באזוק, אך העלה את הסוגיה הבולגרית למרכז הזירה הפוליטית והתקשורתית האירופית. לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) ותבוסת העות'מאנים, הוקמה נסיכות בולגריה.

אנדרטאות לזכרו של לבסקי הוקמו בערים ובכפרים רבים בבולגריה, וכן בבוקרשט שברומניה, בבלגרד שבסרביה, בפריז שבצרפת ובוושינגטון די. סי. שבארצות הברית. רכס הרים באי ליווינגסטון נקרא על שמו, וכן מוסדות וארגונים שונים בבולגריה, ובכלל זה מועדון הכדורגל לבסקי סופיה.

מדיה וקבצים בנושא וסיל לבסקי בוויקישיתוף

• וסיל לבסקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)