זירו מוסטל

מוסטל נולד בשם שמואל יואל מוסטל להורים יהודים, מהגרים ממזרח אירופה: ישראל מוסטל וסינה "סיליה" דרוקס. זירו גדל תחילה ברובע ברוקלין בניו יורק עד שמשפחתו עקרה לכפר קטן במדינת קונטיקט, שם קנו חווה חקלאית. עיקר הכנסת משפחתו הייתה מכרם ענבים וממשחטה אותה הפעילו. אולם הוריו נקלעו לקשיים כלכליים ולאחר שהבנק עיקל את החווה נאלצו לשוב לניו יורק והתיישבו בלואר איסט סייד, שם למד בבית ספר ציבורי, בעוד אביו עבד כיינן. כבר בילדותו בלט חוש ההומור של מוסטל. בזכות תפיסתו המהירה וחדות מחשבתו רצה אביו שיהיה לרב, אולם מוסטל העדיף לעסוק בציור ובאיור, תחביב שליווה אותו לכל חייו.

כבר בגיל צעיר בלטו הניגודים באישיותו, ניגודים אשר העסיקו את מבקריו מאוחר יותר, כאשר היה לבדו הוא היה שקדן ושקט, אולם כאשר צפו בו חש שהוא צריך להיות למרכז תשומת הלב, דבר שעשה כמעט תמיד בדרך של הומור. בזכות הוריו שלט בשפות אנגלית, יידיש, איטלקית וגרמנית, עובדה שסייעה לו להגיע לקהלים מגוונים בניו יורק. הוא הצטיין בלימודיו בבית הספר (זאת בניגוד לטענות מאוחרות יותר שכינויו "זירו", אפס באנגלית, בא לו בזכות ממוצע ציוניו). הוא למד ציור במרכז קהילתי יהודי במנהטן. בספר המחזור, בסיום לימודי התיכון, נכתבה עליו התחזית: "רמברנדט עתידי... או אולי קומיקאי". מוסטל למד במכללת הסיטי קולג' של ניו יורק והתרכז בלימודי אומנות וציור. הוא סיים לימודי תואר ראשון בשנת 1935, המשיך ללימודי תואר שני ואף זכה במלגת להוראת אומנות. בשנת 1939 התחתן עם קלרה סוורד ועקר לדירה בברוקלין, אולם הזוג נפרד בשנת 1941 ובשנת 1944 התגרש מאשתו, לאחר שהסכימה לגירושים בתנאי שיפריש לה אחוז מהכנסותיו לשארית חייו.

תחילת דרכו כקומיקאי

אחת ממטלותיו של מוסטל במסגרת מלגת ההוראה שקיבל, הייתה לתת הרצאות באולמות המוזיאונים של ניו יורק, תוך שהוא מוביל תלמידים בסיור בין הציורים השונים המוצגים שם. באירועים אלה לא הצליח מוסטל לעצור בעד רצונו להצחיק ושמען של הרצאותיו יצא למרחוק בזכות ההומור שלהן. ככל שהתפרסם, הוזמן להופיע במסיבות ובאירועים חברתיים, כשהוא מרוויח שלושה עד חמישה דולר להופעה. לאחר מכן החל להופיע במועדונים, שם שילב בהופעתו הומור יחד עם ביקורת חברתית. מאוחר יותר זכו הופעות אלה לתשומת לבה של ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית.

בשנת 1941 פנה אל מוסטל מועדון "קפה סוסאטי" (Café Society) במנהטן, בהצעה להפוך קומיקאי מקצועי ולהופיע במקום באופן קבוע. מוסטל קיבל את ההצעה ובמשך מספר חודשים היה לבדרן המרכזי של המועדון. במועדון זה אימץ את הכינוי "זירו". איש יחסי הציבור של המועדון הוא שדחק במוסטל לאמץ את הכינוי. בגיל 27 עזב מוסטל את שאר עיסוקיו והתמקד בעבודתו כבדרן.

עלייתו לדרגת כוכב בידור

עלייתו של מוסטל, מעת שהחל מקדיש את כל זמנו לבידור, הייתה מהירה. בשנת 1942 לבדה עלתה משכורתו בקפה סוסאטי, שם הופיע, מ-40 דולר לשבוע בתחילת השנה, ל-450 דולר לשבוע בסופה. הוא אף הופיע באותה שנה בתוכניות רדיו, בשני מופעים בתיאטראות ברודוויי, בסרט של אולפני MGM וגם במועדון הלילה "לה מרטיניק" בברודוויי תמורת 4,000 דולר לשבוע. מוסטל אף הופיע בהופעת אורח בתיאטרון יידיש, אשר מסגנונו הושפע רבות בהופעותיו. בשנת 1943 תיאר את מוסטל המגזין לייף במילים "כנראה האמריקאי המצחיק ביותר בעת הזו". בחודש מרץ 1943 מוסטל גויס לצבא ארצות הברית. קיימים דיווחים סותרים על משך שירותו הצבאי, יש המדווחים כי שירת שישה חודשים בלבד ושוחרר עקב מחלת מעיים, על פי דיווחים אחרים שירת עד לסיום מלחמת העולם השנייה. את שרותו עשה בהופעות קומיות לפני חיילים.

ב-22 ביולי 1944 התחתן מוסטל בשנית עם קתרין ססיליה הרקין, נערת מקהלה במועדון שה-פרי, לאחר שחיזר אחריה במשך שנתיים. נישואיו אלה ידעו עליות ומורדות עקב היעדרויותיו התכופות מן הבית. נישואיו אלה נמשכו עד יום מותו של מוסטל ולזוג נולדו שני ילדים.

לאחר שחרורו מן הצבא החל מוסטל מצליח שוב בהופעותיו. הוא הופיע בשורת מחזות, מחזות זמר, אופרות וסרטים. בשנת 1946 הוא ניסה להופיע כזמר אופרה באופרת הקבצנים, אולם זכה לביקורות פושרות. הופעותיו המקצועיות היו מגוונות ביותר, מחזות רציניים מחד ומופעים קומיים במועדוני לילה מאידך. עם זאת, בגלל דעותיו החברתיות זכה למעקב של ה-FBI ועל פי דיווחי המעקב נכח בפגישות רבות של המפלגה הקומוניסטית בשנת 1941.

הכללתו ברשימה השחורה של הוליווד

הצלחתו המקצועית של מוסטל נקטעה באחת בשנות ה-50. מוסטל לא הופתע לאחר שחלק מחבריו למקצוע הצביעו עליו בחקירותיהם ב-FBI כמי שמזדהה עם המפלגה הקומוניסטית. ב-29 בינואר 1952 העיד מרטין ברקלי בפני ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית כי מוסטל הוא חבר במפלגה הקומוניסטית (זאת בין 160 אחרים שאותם זיהה כקומוניסטים בעדותו). עדות זו פגעה קשות בעבודתו של מוסטל, עוד בטרם הוזמן להעיד בפני הוועדה, עדות אשר נשמעה ב-14 באוגוסט 1955.

יושב ראש הישיבה שבה העיד מוסטל היה קלייד דויל. מוסטל הופיע ללא עורך דין כיוון שנקלע לקשיים כלכליים. לאחר שהשיב בבדיחות לשאלות חברי הוועדה במשך 20 דקות, הודיע מוסטל כי הוא שומר על זכות השתיקה על פי התיקון החמישי לחוקת ארצות הברית, ומכוח זכותו זו הוא סירב לנקוב בשמות כלשהם של חבריו למקצוע כמי שהם בעלי נטייה קומוניסטית. עדותו זכתה להערכת רבים שנכללו ברשימה השחורה של הוליווד. הכללתו ברשימה השחורה הותירה אותו כמעט מחוסר הכנסה ברוב שנות ה-50, דבר שאיפשר לו לבלות שעות רבות בציור. שנים אחר כך טען שתקופה זו יקרה בעיניו כי הוא עסק במה שאהב יותר מכל.

שיבתו לבמה

בשנת 1957 חתם מוסטל חוזה עם סוכן השחקנים טובי קול אשר התנגד לרשימה השחורה. בזכות סוכנו קיבל מוסטל את תפקיד לאופולד בלום במחזה Ulysses in Nighttown, המבוסס על הרומן יוליסס. ההצגה עלתה בתיאטרון קטן בניו יורק, אולם הופעתו של מוסטל זכתה לבקורות נלהבות. על הופעתו זכה מוסטל בפרס אובי לעונת 59–1958. הצלחתו זו הביאה למוסטל הצעות רבות. אולם, עקב מחלוקות על שכר ועל אופי ההצגות, הוא לא הסכים לאף אחת מהן. בשנת 1959, משפחת כוחה של הרשימה השחורה, הופיע מוסטל פעמיים בתוכנית הטלוויזיה "מחזה השבוע".

ב-13 בינואר 1960, בעודו עושה דרכו לביתו מחזרה למחזה, נפגע מוסטל בתאונת דרכים כאשר נדרס על ידי אוטובוס ורגלו רוסקה. הרופאים בקשו לכרות את הרגל הפגועה, אולם מוסטל סירב והעדיף להסתכן בנמק של הרגל למען הסיכוי להצילה. הוא אושפז במשך ארבעה חודשים, אולם רגלו ניצלה. בזכות הכספים שקיבל בתביעת הפיצויים שהגיש לאחר התאונה, קנה דירה בבניין הדקוטה ולשם עבר להתגורר. בסוף שנת 1960 שיחק מוסטל בתפקיד אסטרגון במחזה מחכים לגודו. בשנת 1961 שיחק בתפקיד ז'אן במחזה קרנפים וזכה לביקורות אוהדות. על תפקידו במחזה זה זכה לראשונה בפרס טוני לשחקן הטוב ביותר, אף שלא שיחק בתפקיד הראשי במחזה.

בשנת 1962 החל משחק בתפקיד פסאודולוס במחזמר "דבר מצחיק קרה לי בדרך לפורום" אשר הועלה בברודוויי, אחד מתפקידיו הבולטים ביותר. המחזמר הוצג ב-964 הצגות. מוסטל זכה בפרס טוני לשחקן הטוב ביותר, על תפקידו במחזמר. בשנת 1966 הופק סרט על פי המחזה ואף בו שיחק מוסטל.

ב-22 בספטמבר 1964 החל מוסטל מופיע בתפקיד טוביה במחזמר "כנר על הגג". מוסטל, שהוקיר את יצירותיו של שלום עליכם, התעקש כי יעשה מאמץ לשלב במחזמר את רוחו וסגנונו של שלום עליכם. מוסטל אף הוסיף לשירתו סלסולי חזנות, כך למשל בשיר "אם הייתי איש עשיר". ניתן לראות כי שחקנים אשר שיחקו את תפקיד טוביה בתקופות מאוחרות יותר, אימצו את סגנונו של מוסטל בגילום התפקיד. ההצגה כנר על הגג זכתה לביקורות נלהבות ועלתה 3242 הופעות בברודוויי. על משחקו במחזמר זכה מוסטל בפרס טוני ואף הוזמן לקבלת פנים בבית הלבן, אירוע שחתם את תקופת נידויו בידי הממסד.

בשנת 1968 הופיע מוסטל בתפקיד פוטמקין בסרט הקומדי "קתרינה הגדולה" לצידו של פיטר או'טול וכן בתפקיד מקס ביאליסטוק בסרט "המפיקים" בבימויו של מל ברוקס.

בעשור האחרון לחייו שככה התלהבותו של מוסטל להמשיך ולשחק בתפקידים מעוררי אתגר אמנותי, תחת זאת העדיף לבחור בתפקידים שבהם ישתכר היטב. שורה של סרטים בהם הופיע בשלהי שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 זכו לביקורות פושרות, בהם "שוד הבנק הגדול" (1969), "המלאך לוין" (1970), ועוד. יחד עם זאת אף בתקופה זו היו למוסטל מספר הופעות יוצאות דופן, כך בסרט "שם בהשאלה", לצידו של וודי אלן, על תקופת הרשימה השחורה של הוליווד. הוא אף שב והופיע על הבמה בהצגות מחודשות של כנר על הגג. מוסטל אף הופיע כאורח בתוכנית הטלוויזיה האמריקאית "רחוב סומסום" ונתן קולו לסרט המצויר Watership Down. בקיץ 1977, זמן קצר לפני מותו, הופיע מוסטל בעונתה השנייה של תוכנית החבובות, התוכנית בכיכובו שודרה רק לאחר מותו.

בעת חזרות למחזה "הסוחר" (של ארנולד וסקר) בפילדלפיה, התמוטט מוסטל על הבמה והובהל לבית חולים. הוא אובחן כסובל מקשיי נשימה והכל ציפו כי ישתחרר במהרה. אולם, ב-8 בספטמבר 1977 התלונן מוסטל על סחרחורת ואיבד את הכרתו. הניסיונות להחיותו כשלו. לבקשתו, לא נערכה לו הלוויה פומבית, גופתו נשרפה ואפרו הושם באתר שלא פורסם.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: זירו מוסטל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זירו מוסטל

• זירו מוסטל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• זירו מוסטל, באתר AllMovie (באנגלית)
• זירו מוסטל, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• זירו מוסטל, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• זירו מוסטל, באתר ספוטיפיי
• זירו מוסטל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• זירו מוסטל, באתר Discogs (באנגלית)
• זירו מוסטל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• זירו מוסטל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)