חוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים

הצעת החוק הוגשה לכנסת על ידי הממשלה בדצמבר 1954, והחוק, בשם "חוק הגנת כינויי מקור", אושר בכנסת ב-16 ביולי 1965.^[1] הצעת החוק הוגשה בעקבות "הסכם ליסבון בדבר הגנת כינויי מקור ורישומם הבין­־לאומי",^[2] שנעשה בליסבון ב-31 באוקטובר 1958, וישראל הצטרפה אליו ב-31 בינואר 1963. החוק נכנס לתוקף עם פרסומו, אך נקבע בו שהוראות פרק ג' שלו, שכותרתו "רישום כינויי מקור על פי הסדר ליסבון", תחילתן לאחר ש"הסדר ליסבון" ייכנס לתוקפו, ביום שיקבע שר המשפטים בהודעה. בהמשך נקבע מועד תחילה זה ל-9 בפברואר 1967.^[3]

מאז אישורו ועד לסוף 2021 תוקן החוק שש פעמים. תיקון ראשון לחוק אושר בכנסת ב-21 בדצמבר 1999, כחלק משלל תיקונים לחוקי קניין רוחני לשם התאמתם לדרישות הסכם ארגון הסחר העולמי בדבר היבטים הקשורים לזכויות בקנין רוחני ("הסכם הטריפס"). במסגרת זו נוסו לחוק פרק ג׳1 העוסק בציון גאוגרפי, ופרק ה'1 העוסק בזכויות ביחס לסימן מסחר, ובהתאם לכך שונה שם החוק לשמו הנוכחי, "חוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים".^[4]

תיקון מס' 6 לחוק, שאושר בכנסת ב-6 בנובמבר 2017, התאים אחדות מהוראות החוק להתפתחות הטכנולוגית: בכל מקום שנדרש פרסום ב"רשומות" הוא הוחלף בדרישה לפרסום באתר האינטרנט של רשות הפטנטים.^[5]

החוק מגדיר כינוי מקור: "השם הגאוגרפי של ארץ, אזור או מקום, הכלול בשמו של מוצר ובא ללמד שמקורו שם ושאיכותו או תכונותיו הן, בעיקרן, פרי אותה סביבה גאוגרפית, טבעה ואנשיה". דברי ההסבר להצעת החוק מרחיבים בעניין זה:

"כינוי מקור" כמשמעותו בהסכמים בין­־לאומיים הוא שם גאוגרפי של ארץ, אזור או מקום הבא לציין מוצר שמקורו משם, ושגם איכותו או תכונותיו נובעות לחלוטין, או בעיקר, מן הסביבה הגאוגרפית, לרבות גורמים טבעיים וגורמים אישיים. לדוגמה, הכינוי "יפו" לתפוזי שמוטי הגדלים בשפלת החוף של ישראל, הכינוי "קוניאק" ליין שרף שמוצאו מאזור קוניאק בצרפת, או "עטרות קולומיאה" לעטרות של טליתות שנוצרו בידי תושבי קולומיאה שבגליציה.^[6]

פרק ב׳ לחוק עוסק ברישום כינויי מקור ישראליים. החוק קובע שברשות הפטנטים שבמשרד המשפטים ינוהל פנקס כינויי מקור, שבו יירשמו כינויי המקור שנתקבלו לרישום לפי חוק זה. כל המעוניין בהגנה לפי חוק זה על כינוי מקור שארץ מקורו הוא ישראל, רשאי לבקש מאת הרשם שירשום בפנקס את הכינוי, את המוצר שהוא בא לציין ואת בעל הזכות. בקשה שהתקבלה מפורסמת על ידי הרשם, וניתן לערער עליה תוך שלושה חדשים מיום הפרסום. רישום לפי פרק זה תוקפו עשר שנים מיום הגשת הבקשה, ואולם ניתן להאריכו לתקופות נוספות של עשר שנים כל אחת, על פי בקשת בעל זכות. לפני שיאריך הרשם את תקפו של הרישום, יבחן אם הכינוי עודו משמש ככינוי מקור. סדרי הרישום הוסדרו בתקנות.^[7]

פרק ג׳ לחוק עוסק ברישום כינויי מקור על פי הסדר ליסבון. לפי בקשת בעל זכות לכינוי מקור רשום בישראל, יגיש הרשם למשרד הבין־לאומי בקשה לרשום בפנקס הבין־לאומי כינוי מקור ישראלי ואת בעל הזכות בו. הרשם יטפל גם בפנייה של המשרד הבין־לאומי על כינוי מקור של ארץ־חוץ שנרשם בפנקס הבין־לאומי, ויחליט האם לרשום אותו גם בישראל. תוקפו של רישום כינוי מקור שנעשה בדרך זו הוא כתוקפו בארץ המקור. סדרי הרישום הוסדרו בתקנות.^[8]

פרק ג׳1 לחוק עוסק בציון גאוגרפי, שהוא ציון המזהה בישראל מוצר כמוצר שמקורו באזור גאוגרפי מסוים שהוא מדינה חברה בארגון הסחר העולמי, אזור או חבל ארץ בה, אם ניתן לייחס תכונה מסוימת, מאפיין מסוים או מוניטין של המוצר בעיקר לכך שמקורו באותו אזור גאוגרפי.

פרק ה׳ לחוק עוסק בהגנה הדדית, בין ישראל למדינות אחרות, על כינויי מקור.

במשך יותר מחמישים שנה היה כינוי המקור Jaffa (בצורות אחדות), שמשמש תפוזים, אשכוליות ולימונים הגדלים בישראלי, הכינוי הישראלי היחיד מתוך 650 כינויים מוגנים. בשנת 2020 רשמה המועצה האזורית מטה יהודה את הכינוי "יהודה" ככינוי מקור ליינות המיוצרים בשטחה, לצד חמישה כינויי מקור נוספים.^[9]

חברה הרשומה בצ'כוסלובקיה מייצרת ומוכרת בירה תחת השם "budweiser". החברה מייצרת את הבירה בעיר צ'סקה בודייוביצה שבבוהמיה, הידועה בשמה הגרמני budweis. בהתאם לכך רשמה החברה את הכינוי "budweiser bier" בארץ המקור, צ'כוסלובקיה, ובהתאם להסדר ליסבון נרשם הכינוי גם בישראל. חברת אנהאוזר-בוש, יצרנית בירה באדוויזר האמריקאית, ביקשה לקבוע שכינוי המקור, שהחברה הצ'כית רשומה כבעליו, אינו כינוי מקור, כמשמעות ביטוי זה בחוק כינויי מקור, בנימוק שאיכותה או תכונותיה של הבירה אינן פרי סביבה גאוגרפית כלשהי, טבעה או אנשיה משום שייצור הבירה הוא, זה שנים רבות, עניין של יישום נוסחאות וידע תעשייתי, ואין הוא נובע מגורמים מקומיים. בית המשפט העליון דחה את בקשתה של אנהאוזר-בוש.^[10] גם ברוב ארצות אירופה הבירה האמריקאית נמכרת לא בשמה המקורי, באדוויזר, אלא בשם באד (Bud), והשם באדוויזר מתייחס לבירה הצ'כית.

אדם ביקש להשתמש בסימן "Old Jaffa" על גבי מוצרי מזון שונים, שאינם פירות הדר. בקשתו נדחתה על ידי רשם הפטנטים, ונדחו גם ערעוריו לבית המשפט המחוזי בירושלים ולבית המשפט העליון, בין השאר בנימוק שהבקשה מתנגשת בכינוי המקור Jaffa.^[11]

• חוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים, תשכ"ה–1965, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• היסטוריית החקיקה של חוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת