חנות נוחות
חנות נוֹחוּת היא חנות קמעונאית לממכר מוצרי צריכה נפוצים מסוג משקאות קלים, עיתונים, סיגריות, חטיפים, מפות דרכים, ציוד למטיילים ועוד, הממוקמת על פי רוב במקום שבו תנועה חולפת ומזדמנת רבה. באופן טיפוסי נמצאות חנויות נוחות בצידי צירי תנועה ראשיים, בתחנות דלק, בתחנות רכבת ובצמתי תחבורה אחרים, וכן במרכזי אוכלוסייה צפופים. מגוון המוצרים המוצע בחנות נוחות עשוי להשתנות בהתאם למאפייני הצריכה של התנועה הרלוונטית החולפת במקום.
המוצרים בחנות נוחות נמכרים במקרים רבים במחירים גבוהים בהשוואה למכולת ולסופרמרקט, על פי מודל עסקי המניח שהנוחות שבזמינותו המיידית של המוצר בסמוך למקום הימצאו של הקונה מצדיקה עבורו תשלום גבוה במקצת ממחיר השוק המקובל[1]. כחלק מן ה"נוחות" והזמינות, חנויות אלה מתאפיינות גם בשעות פתיחה ארוכות מן המקובל, במקרים רבים 24 שעות ביממה ו-7 ימים בשבוע.
כיום משתייכות מרבית חנויות הנוחות, בבעלות או בזכיינות, לרשתות שיווק הנהנות מיתרון לגודל של פריסה ארצית או בינלאומית רחבה. רשת חנויות הנוחות הגדולה בעולם היא סבן אילבן, שהיא גם רשת הקמעונאות הגדולה בעולם מבחינת מספר סניפיה – למעלה מ-36,000 סניפים ברחבי העולם.
בישראל
בישראל הופיעו חנויות הנוחות בתצורתן האמריקאית החל מאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20. מרבית חנויות הנוחות בישראל משתייכות לרשתות בבעלות חברות הדלק הגדולות וממוקמות בתחנות הדלק של החברה האם, זאת בעקבות הרפורמה במשק הדלק שיזם שר האנרגיה והתשתית משה שחל החל מסוף שנות ה-80[2]. הרפורמה אפשרה לראשונה תחרות בין חברות הדלק, כולל הסרת המכסות אשר חילקו את השוק בין חברות הדלק הגדולות, צמצום הפיקוח על מחירי הדלק, ואפשרה כניסת מתחרות נוספות לשוק הדלק. יישום הרפורמה נמשך כמה שנים, עקב מאבקם של חברות הדלק הוותיקות נגדה והקשיים בהקמת תחנות דלק חדשות[3]. אחת החברות הראשונות שהקומו באותה עת, "אלון חברת הדלק לישראל", שיווקה את הדלק במחיר נמוך, אך הקימה בתחנות הדלק שפתחה חנויות נוחות בשיתוף רשת שופרסל, תחת המותג "סופר אלונית", במטרה לגוון את מקורות ההכנסה שלהם[4]. חנות הנוחות הראשונה שלה נפתחה בתחנת הדלק "גן הצפון", סמוך לקיבוץ הגושרים, בספטמבר 1993[5]. ב-1999 מוזגה "אלון" עם חברת "דור אנרגיה"[6], ועד 2003 כבר פתחה 50 סניפי "אלונית"[7].
בשנת 1996 החליטה חברת פז גם להקים חנויות נוחות בתחנות הדלק שלה, בעקבות השחיקה במרווחים ממכירת דלקים. לצורך כך שכרה חברת ייעוץ והקמה של חנויות נוחות אמריקנית. לפי המודל בארצות הברית, של הקמת קומפלקס כחלק מתחנת הדלק, שמכירת הדלק בו מהווה רק שליש מההכנסות, ושאר ההכנסות נובעות מהעסקים הנוספים. תחילה יצרה פז שותפות עם חברת אסם השקעות, בשם "אוספז", על מנת להקים ולהפעיל את רשת. פז ואוסם החזיקו כל אחת ב-50% ממניות החברה. במהלך 1997 אמורות היו להיפתח 4 חנויות, אך השותפות פורקה לאחר שהיו עיכובים בקבלת אישורי בנייה להקמת החנויות[8]. שנה אחרי פירוק השותפות עם "אסם" החלה פז להקים את הרשת בעצמה תחת המותג מותג "Yellow". החנות הראשונה נפתחה בתחנת הדלק במחלף הסירה, בכניסה להרצליה, על שטח של כ-150 מ"ר, שבצמוד לה הוקמה תחנת רחיצה ומסעדת בורגראנץ'[9]. רשת בורגראנץ' נרכשה כשנה קודם על ידי "פז", כחלק מתוכניתה של חברת פז להיכנס לתחום הקמעונאות[10]. עד שנת 2003 נפתחו כ-70 סניפי "Yellow"[11].
במהלך שנת 2001 השיקה חברת דלק את הרשת שלה תחת המותג "מנטה"[12]. ובמהלך 2004 השיקה סונול את הרשת שלה תחת המותג "סו גוד"[13]. אחר כך הקימו גם חברת הדלק "טן" וחברת הדלק "מיקה" רשתות משלהן. ב-2005 דיווחו חברות הדלק שחלק מחנויות הנוחות כבר תורמות 50% מהרווחים של תחנות הדלק שלהן[14]. נכון לשנת 2017 פועלים ברחבי ישראל כ–1,000 חנויות נוחות בצמוד לתחנות דלק[15].
פורמט נוסף של חנויות נוחות הנפוץ מאוד בישראל הוא חנויות ה"פיצוצייה", שהתפתחו כמעין הכלאה בין קיוסק ישראלי קלאסי לחנות נוחות בסגנון אמריקאי שעובדות מסביב לשעון. רשת AM:PM החלה את דרכה כרשת חנויות בפורמט של "פיצוצייה"[16].
קישורים חיצוניים
- אבי בר-אלי, כסף נוח: חנויות הנוחות בתחנות הדלק גילגלו 700–800 מיליון שקל ב-2007, באתר TheMarker, 19 בפברואר 2008
חנות נוחות, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
