יגיל הנקין

נולד לרב יהודה הרצל הנקין, פוסק הלכה ציוני דתי ולרבנית חנה, מייסדת מדרשת נשמת בירושלים והעומדת בראשה. הוא נינו של הרב יוסף אליהו הנקין, פוסק בולט בארצות הברית במאה ה-20. אחיו אליהו היה אלוף הארץ בהרמת משקולות בשנים 2013–2014^[1]. לזוג הנקין שישה ילדים. אחיו הרב איתם הנקין נרצח עם רעייתו נעמה בחג הסוכות ה'תשע"ו, 1 באוקטובר 2015, בפיגוע ירי.^[2][3]

את עבודת הדוקטורט שלו, "צבא רודזיה ולחימה נגד חתרנות: בחיפוש אחר מצוינות צבאית", כתב במחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת בר-אילן בהנחיית משה גת ומרטין ון קרפלד, והיא אושרה ב-2009^[4].

מלחמת צ'צ'ניה הראשונה

בעבודת התזה שלו, שהפכה בסופו של דבר לספר ננצח או שניעלם בהוצאת מערכות, בוחן הנקין את מלחמת צ'צ'ניה הראשונה. בין היתר הוא מנתח את הטקטיקות שהופעלו במלחמה על ידי שני הצדדים, בוחן באריכות את הקרב על גרוזני ואת לוחמת הגרילה והטרור לאחר נפילת העיר.^[5]

מלחמת הסבך

רודזיה (כיום זימבבואה), הייתה מושבה בריטית באפריקה הדרומית. ב־1965 הכריזה על עצמאות, תחת שלטון מיעוט לבן, והתנתקה מבריטניה. אף מדינה בעולם לא הכירה בה רשמית, והאו"ם הטיל עליה עיצומים שאמורים היו להכניע את השלטון המורד, אך לא כך קרה. למרות הבידוד הבין־לאומי התקיימה רודזיה עד 1980. במקביל התמודדה עם ארגוני מחתרת לאומניים אפריקניים, שדרשו שוויון ושלטון רוב. בין השנים 1979-1972 התנהלה במדינה ובסביבותיה מלחמת גרילה עזה. כוחות רודזיים ביצעו פשיטות לעומק מאות קילומטרים בשטח אויב, והסבו ליריביהם אבדות כבדות; יחידות רודזיות של לוחמים שחורים ולבנים התחזו לאנשי גרילה למטרות איסוף מודיעין ופגיעה בגרילה, ואף העבירו אל צידן מספר גדול של אנשי גרילה; ובמקביל לא בחל אף צד בדבר: מפגיעה באזרחים, דרך הרעלת מזון ועד התנקשות במנהיגים פוליטיים. בסופו של דבר נאלצו הצדדים להתיישב למשא ומתן, שבעקבותיו התקיימו ברודזיה בחירות ולשלטון עלה רוברט מוגאבה, מנהיג אחד מארגוני הגרילה, עד שהודח מכיסאו ב־2017.

בספר דגים בסבך בהוצאת מודן, המבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, סוקר הנקין את תולדותיה של רודזיה והמלחמה בה, ועוסק בתחומים רבים שנותרו רלוונטיים למפקדים ולמדינאים עד ימינו: החל מלחימה בשטח סבוך ופעולות בעורף האויב, ועד ההשפעה המוגבלת של עיצומים כלכליים, אסטרטגיות למלחמה בטרור ויעילותן והשאלה של השפעת תמיכת האוכלוסייה על תוצאות המלחמה.

האסטרטגיה הלאומית של ישראל

הנקין מגדיר כ"אסטרטגיה לאומית" או "אסטרטגיה-רבתי" את "האיחוד של כל סוגי האסטרטגיה של מדינה – צבאית, כלכלית ומדינית – למען אותה מטרה"^[6].

לפי הנקין, לאורך כל שנותיה עמדה בבסיס ה"אסטרטגיה הלאומיות" של ישראל "הישרדותה ושגשוגה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית במרחב שעדיין לא השלים עמה". עם זאת, בפועל היו שתי "אסטרטגיות לאומיות" שונות שהופעלו לסירוגין כאמצעי לאותה מטרה^[6]: מהקמתה ועד מלחמת יום כיפור האסטרטגיה הלאומית של ישראל התבססה על קיר הברזל והשארת ההגנה על ישראל בידי ישראל עצמה - לצד שיתופי פעולה עם מדינות נוספות המבוססים על אינטרסים משותפים והשגת תמיכה של מעצמה. כחלק מתפיסת "קיר הברזל" נכללה הבנה כי הסכם עם מדינות ערב אינו "יוצר" אלא "מתאר", כלומר הנחה כי רק כאשר תפסיק בפועל העוינות של ישראל למי משכנותיה, ניתן יהיה לאחר מכן להכריז על כך בהסכם גלוי. מנגד, ממלחמת יום כיפור החלה להשתרש "אסטרטגיה לאומית" שונה שהתבססה על "חסות" (בשונה מהאסטרטגיה הקודמת שהסתפקה ב"תמיכה") של ארצות הברית (מה שהגביל את חופש הפעולה הצבאי שהיה לישראל קודם לכן ושבא לידי ביטוי במלחמת ששת הימים), הסתמכות על גורמים זרים כאמצעי להבטחת ביטחונה של ישראל ואמונה שהסכם שלום עם ארצות ערב יוכל "ליצור" מציאות חדשה ולא רק "לתאר" את המצב שהושג בפועל כבר קודם לכן. "אסטרטגיה לאומית" זו הגיעה לשיאה בהסכמי אוסלו והחלה להיחלש משמעותית משנת 2000^[6]. בשנת 2009 נעה המטולטלת שוב עם הקמת ממשלת נתניהו השנייה אשר אימצה מחדש את האסטרטגיה הלאומית של ישראל המבוססת על קיר הברזל והשארת ההגנה על ישראל בידי ישראל עצמה - לצד שיתופי פעולה עם מדינות נוספות המבוססים על אינטרסים משותפים, הסתפקות ב"תמיכה" של מעצמה והבנה כי הסכם עם מדינות ערב אינו "יוצר" אלא "מתאר".

• ננצח או שניעלם - תולדות מלחמת צ'צ'ניה הראשונה 1994–1996. הוצאת מערכות^[7], 2007
• מדריך לאתר הקרב של חוף אומהה. 2014
• מלחמת סיני 1956 והסדר העולמי החדש במזרח התיכון: יציאת מצרים במהופך (אנגלית). Lanham, Maryland : Lexington Books^[8]‏, 2015
• מדריך שביל ישראל. הוצאת עומר - אשכול^[9], (עם יעקב סער, מהדורה שלישית) 2016
• כדגים בסבך – רודזיה במלחמה 1965–1980. מודן הוצאה לאור, 2019

• יגיל הנקין, ברשת החברתית פייסבוק
• יגיל הנקין, באתר גוגל סקולר
• יגיל הנקין, באתר Academia.edu
• ד"ר יגיל הנקין, באתר מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון
• יגיל הנקין (1976-), דף שער בספרייה הלאומית

מאמרים מחקריים

• צנחנים נגד גרילה – הדוגמה של רודזיה, אוקטובר 2010, עיתון מערכות
• "מחיר גבוה לדמנו" – תפיסות הביטחון הישראליות, מפעולות התגמול ועד ל'צוק איתן', בין הקטבים 15, מרץ 2018, עמ' 17–42

מאמרים כלליים

• קוסובו, סומליה, ג'נין: ניתוח השוואתי, תכלת מס' 15, 2003
• כיצד מנצחים ב"מלחמות קטנות", תכלת מס' 24, 2006
• הטרדות, גירושין ומתאבדים: תעתועי הסטטיסטיקה שמשגעים את כולנו, אתר מידה, 24 בנובמבר 2015
• "מה יבטיח את קיומנו?" - האסטרטגיה הלאומית של ישראל, השילוח, 2, דצמבר 2016
• "תמרון אסטרטגי", השילוח, 10, יוני 2018
• תריסר ימי גבורה – סיפורו של לוטננט קולונל ג'ון פייג', באתר "דיומא", 11 בדצמבר 2020
• הקרב על גרוזני, באתר "דיומא", 21 בפברואר 2021
• ד"ר יגיל הנקין, "אם יקרה פעם נוספת" מאורעות מבצע "שומר החומות" כמקרה של לחימה היברידית, "מערכות", 31.01.2022
• ד"ר יגיל הנקין, שלושת "הגדולים" מכים שוב: לקחים צבאיים ראשוניים מחודשיים של מלחמה באוקראינה, "מערכות", 08.05.2022

ביקורות ספרים

• מלחמה בתיאוריה, תכלת מס' 25, 2006 (ביקורת על הספר "לוחמה מבוזרת: המלחמה במאה ה-21" של חיים אסא וידידיה יערי)
• חכמת הבדיעבד, תכלת מס' 29, 2007 (ביקורת על הספר "שבויים בלבנון - האמת על מלחמת לבנון השנייה" של עופר שלח ויואב לימור)
• לו יכלו הקירות לברבר, תכלת מס' 37, 2009 (ביקורת על הספר "Hollow Land: Israel’s Architecture of Occupation" מאת אייל ויצמן)

מאמרי דעה

• הקוסם מרחביה ורפובליקת ויימאר, באתר מידה, 26 במאי 2015
• החרב שתלה דיוניסוס, באתר "דיומא", 20 בדצמבר 2020
• יום הזיכרון האלטרנטיבי ומחירו של מחיר הדמים, באתר מידה, 22 באפריל 2015