יהודית לוין

עבודתה של לוין מזוהה עם סגנון "דלות החומר" הישראלי. בשנות השבעים יצרה לוין אמנות בעלת הקשרים לגוף הנשי ולאופן הצגתו. בסדרת הצילומים "באמת ובתמים" (1976) יצרה לוין סדרה של שבעה תצלומי דיוקן עצמי, אשר חלקים מהם כוסו בקרטון ועליו שם העבודות. בעבודה נוספת "מטוס" (1976) יצרה לוין צילומים מבוימים שלה כשהיא שוכבת על הקרקע ומעליה ניצב מטוס בתנוחה מאיימת המעלה אסוציאציות כגון של משגל או אונס.

סדרת עבודות נוספת של לוין, עשויה מדיקטים, נוצרה בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים של המאה ה-20. בעבודות אלו יצרה לוין קומפוזיציות מופשטות העשויות מעץ לבוד מנוסר וצבוע, לעיתים בשילוב צילומים שנשענו על קיר. שמות העבודות רמזו על שדה התייחסות ביתי כגון "אופניים" (1977) או "נסיכה בארמון" (1978). בשנות התשעים הציגה לוין תערוכה גדולה בגלריה דביר, בה הציגה סדרה של ציורים גדולי ממדים על בד, ובהם דימויים של ילדות ושל כלבים המצוירים בטשטוש על רקע הבד הלבן.

בשנת 2007 אצר האמן והאוצר דוד גינתון רטרוספקטיבה ללוין במוזיאון תל אביב לאמנות בליווי קטלוג מקיף. בשנת 2009 זכתה בפרס שרת התרבות בתחומי האמנות הפלסטית.

ב-20 בפברואר 2010 נפתחה בגלריה דביר שנמל יפו תערוכת יחיד תחת השם "זרחן" (באנגלית: White Phosphorus). התערוכה הציגה ציורים מופשטים לבנים ועליהם צורות בגווני אפור או צהוב המזכירות אבוקות עשן, סימני מטרות ודימויים נוספים שנוצרו בעקבות מבצע עופרת יצוקה.

לוין היא כלת פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול לשנת 2023 שהוענק לה על ידי עיריית תל אביב-יפו^[1].

מדיה וקבצים בנושא יהודית לוין בוויקישיתוף

• ynet, הבשורה, אבל לא בשבילי, באתר ynet, 1 בנובמבר 2007
• דליה קרפל, מה יש לך, גברת לוין, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2007
• עוזי צור, הרגש מתמקם במרחב, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2007
• עוזי צור, עוצם עין אחת, זרחן באור, זרחן בעור, באתר הארץ, 5 במרץ 2010
• עוזי צור, הקול הכי טהור באמנות הישראלית, באתר הארץ, 30 ביוני 2021
• רונן טל, יהודית לוין: "אני משאירה משהו משמעותי מאחורי, אבל מתישהו ישכחו ממני", באתר הארץ, 10 באוגוסט 2022