יוליוס ולהאוזן

ולהאוזן נולד בעיר המלין במחוז וסטפאליה שבממלכת הנובר (כיום בגרמניה), לאב כומר נוצרי-פרוטסטנטי. ולהאוזן עצמו היה בן הכנסייה הלותרנית. למד תאולוגיה באוניברסיטת גטינגן מפי היינריך אוולד (חוקר מקרא בפני עצמו), וב-1870 קיבל שם משרת מרצה להיסטוריה של הברית הישנה. ב-1872 התמנה לפרופסור מן המניין באוניברסיטת גרייפסוואלד. הוא התפטר ממשרתו בשנת 1882 מטעמי מצפון. במכתב ההתפטרות הוא כתב:^[1]

אני נהפכתי לתאולוג כי התעניינתי בגישה המדעית לתנ"ך; לאט לאט הבנתי שעל פרופסור לתאולוגיה גם להכין את תלמידיו לשרת בכנסייה הפרוטסטנטית, ושאני לא ראוי לתפקיד זה, ולמרות כל מאמצי להיזהר אני הופך את שומעי לבלתי ראויים למשרה הזאת. מאז (שהבנתי את זה) משרתי כפרופסור לתאולוגיה העיקה מאוד על מצפוני.

אחר כך הוא קיבל משרת פרופסור ללימודי מזרחנות בפקולטה לבלשנות בהאלה. נבחר לפרופסור מן המניין באוניברסיטת מרבורג (אנ') ב-1885, הועבר לאוניברסיטת גטינגן ב-1892, שם נשאר עד מותו ב-1918.

ולהאוזן ידוע כמנסח העיקרי של השערת התעודות. זיהוי התעודות השונות נעשה בידי חוקרים שקדמו לולהאוזן, אך הוא היה הראשון לנסח השערה מקיפה באשר ליחס ביניהן ולהשתלשלות ההיסטורית שהביאה לחיבורן לכדי תורה אחת.

ולהאוזן טען כי התורה מתחלקת לארבעה מקורות עיקריים שונים - ס"י (ה"יהוויסט") המוקדם והפרימיטיבי יותר, ס"א (ה"אלוהיסט") המתוחכם והמאוחר יותר, ס"ד (ה"דויטרונומיסט" - משנה-תורתי) המבטא את הרפורמה של יאשיהו בדבר ריכוז הפולחן, וס"כ (ה"כוהני") מתקופת בית שני, המבטא את הדת שהנחילו הכוהנים לעם לאחר גלות בבל, הכוללת הקרבת קורבנות מפותחת ודקדוקי מצוות.

ניתוחים מאוחרים של שיטתו מראים, כי ניכרים בה בבירור השפעת האידאולוגיה הנוצרית-פרוטסטנטית שלו, כמו גם הפילוסופיה ההגליאנית, שלפיה ההיסטוריה מתקדמת בשילוב של התפתחות מן הפרימיטיבי למתוחכם, יחד עם תגובות נגד, היוצרות את הנוסחה המפורסמת "תיזה, אנטיתיזה וסינתיזה".

כך, על פי ניתוחיו, התפתח המונותאיזם היהודי בהדרגה מתוך האלילות, כאשר לשיאו הגיע בזמן כינון המלוכה, דהיינו מדינה (המבטאת, בהשקפה הפרוטסטנטית, ערך דתי עליון), ודווקא מתוך השיא המונותאיסטי המתבטא גם במוסר הנביאים ומיוצג על ידי אליהו הנביא, ישעיהו ועוד (אשר לדעתו התנגדו לעבודת הקורבנות, עקב היותה אלילית), החלה ההידרדרות, שהגיעה לשפל לדעתו בפיתוח התורה הכוהנית בימי בית המקדש השני, המבטאת עזיבה של האידיאלים הגדולים והתמקדות בדקדקנות מצוות טרחנית. עם זאת, דווקא השפל הזה, הוא אשר הכשיר את צמיחתה של הדת המבטאת לטעמו את שיא רוח האדם, דהיינו הנצרות.

ביקורת

אחד המתנגדים החריפים לשיטת ולהאוזן היה יחזקאל קויפמן. בספרו "תולדות האמונה הישראלית" יצא קויפמן במתקפה נחרצת על ולהאוזן, תוך חשיפת האידאולוגיה הפרוטסטנטית שלו וביקורת על יסודותיה הפילוסופיים של שיטתו, ובעיקר על הטענה כי כל אידיאה מופשטת מתפתחת מאידיאה פרימיטיבית יותר. קויפמן, אשר הושפע רבות מהפילוסופיה של הרמן כהן, טען כי האידיאה המונותיאיסטית נוצרה "יש מאין" (ex nihilo) בעם ישראל, ואף אם עברה התפתחויות, הרי אלו שינויים בלבושיה, ולא בעיקריה. מבקר אחר של ולהאוזן היה הרב פרופ' דוד צבי הופמן, אשר עסק רבות בהפרכת התאוריות שלו, ואף חיבר ספר בשם "ראיות מכריעות נגד ולהויזן".

גם חוקרים אחרים כמו וולף וילהלם פון באודיסין מתחו ביקורת על ולהאוזן. בין השאר נטען כי שיטתו התבססה רק על ניתוח ספרותי בצירוף לעקרונות מופשטים שנחשבו אצלו לוודאיים (התפתחות מן הפרימיטיבי למתוחכם, ועוד), ולא על מקורות חיצוניים כמו תעודות ארכאולוגיות שהתחילו מתגלות בסוף תקופתו. בשנת תש"א (1941) הציג מ. ד. קאסוטו סדרה של הרצאות תחת הכותרת "תורת התעודות" בהן תקף בשיטתיות את רעיונותיו של ולהאוזן .

במחקר המקרא המודרני ננטשו רבות מטענותיו, אך העמדה הבסיסית, המחלקת את המקרא לארבעה מקורות, נשארה עומדת על תלה (ואפילו קויפמן קיבל אותה). היו אף הוגים דתיים (ראש וראשון להם הוא הרב מרדכי ברויאר) שקיבלו את הניתוח הספרותי הזה, אך טענו שהוא אינו משקף התפתחות של מקורות אנושיים אלא "בחינות" שונות של הנהגת האלוהים את העולם.

פרסומיו בתרגום לעברית

• יוליוס וולהויזן, אקדמות לדברי ימי ישראל; תרגום: ישראל יברכיהו, תל אביב: (דפוס ספר), תרצ"ח. (2 כרכים: א. דברי ימי הפולחן; ב. תולדות המסורה)
• יוליוס ולהאוזן, משפחות יהודה שנמנו בספר דברי הימים א, ב, ד; פתח דבר והערות: גרשון גליל; תרגמה מלטינית: ליזה אולמן, ירושלים: מרכז דינור, תשמ"ה 1985 (קונטרסים – מקורות ומחקרים).

• ביקורת המקרא

• דוד הופמן, ראיות מכריעות נגד ולהויזן; עם מאמר־הערכה על אישיותו ועבודתו המדעית [של הופמן] מאת רא"מ ליפשיץ; מתרגם מגרמנית (בצירוף הקדמה והערות) אליעזר בארישנסקי, ירושלים: דרום, תרפ"ח. HebrewBooks.org Sefer Detail: ראיות מכריעות נגד ולהויזן -- הופמן, דוד צבי בן משה, 1843-1921, באתר www.hebrewbooks.org
• לא תאולוג (=יעקב רבינוביץ), לתורתו של ולהויזן, תל אביב: הדים, תרפ"ח.
• מ"ד קאסוטו, תורת התעודות וסידורם של ספרי התורה: שמונה שעורים, ירושלים: חברה להוצאת ספרים על יד האוניברסיטה העברית, תש"ב.
• משה ויינפלד, 'משנתו של יוליוס ולהאוזן – הערכה חדשה במלאת מאה שנה להופעת חיבורו "אקדמות לדברי ימי ישראל"', שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום ד (תש"ם), 62–93.
• משה ויינפלד, 'לשרשי משנתו של יוליוס ולהאוזן', הגות במקרא ג (תש"ם), 126–141.
• זאב ויסמן, 'המגמה האכסטריטוריאלית של ספר-כהנים וזיקתו לישראל בגולה: בעקבות יובל המאה ל"אקדמות" של ולהויזן', ציון מו, א (תשמ"א), 1–13.
• פרידמן בּוֹשֶויץ, יוליוס ולהאוזן, יסודות וקני-מדה בהיסטוריוגרפיה שלו; מגרמנית: תיאודור התלגי, ירושלים, תל אביב: דביר, תשמ"ב 1982.
• פיטר שלומוביץ, 'ביקורתו של קויפמן על ולהאוזן: היבט פילוסופי-היסטורי', ציון מט, א (תשמ"ד), 61–92.

מדיה וקבצים בנושא יוליוס ולהאוזן בוויקישיתוף

• רשימת הפרסומים של יוליוס ולהאוזן, בקטלוג הספרייה הלאומית
• ג. קרסל, יוליוס וולהויזן (שלשים שנה למותו), דבר, 23 באפריל 1948
• יוליוס ולהאוזן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי יוליוס ולהאוזן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• יוליוס ולהויזן (1844-1918), דף שער בספרייה הלאומית