יחסי החוץ של סוריה
הבטחת הביטחון הלאומי, הגברת ההשפעה בקרב שכנותיה הערביות והבטחת החזרת רמת הגולן לשטחה, היו המטרות העיקריות במדיניות החוץ של הרפובליקה הערבית הסורית. בנקודות רבות בהיסטוריה שלה, חוותה סוריה מתח ארסי עם שכנותיה הגאוגרפיות, כגון טורקיה, ישראל, עיראק ולבנון. סוריה נהנתה משיפור היחסים עם כמה מדינות באזור שלה במאה ה-21, לפני האביב הערבי ומלחמת האזרחים במדינה
היסטוריה
ב-17 באפריל 1946 הכריז נשיא סוריה שוכרי אל-קוותלי על עצמאותה של סוריה מידי השלטון המנדטורי הצרפתי. הפוליטיקה הסורית, מתקופה זו ועד לשנות השישים המאוחרות, עמדה בסימן חוסר יציבות מובהק. המדינה ידעה כמה הפיכות עד לדיקטטורה של חאפז אל-אסד ממפלגת הבעת'. בתקופה זו התקרבה סוריה לברית המועצות כאשר שיתוף הפעולה הצבאי בין השניים החל בשנת 1956.[1] במקביל היו איחוד כושל עם מצרים בראשות גמאל עבד אל נאצר במסגרת הרפובליקה הערבית המאוחדת ושיחות אחרות לאיחוד עם עיראק ומצרים שכשלו גם הן.
בימי חאפז אל-אסד, גברה מערבות סוריה בלבנון השכנה. נוכחות הכוחות הסורים במדינה החלה במהלך מלחמת האזרחים הלבנונית ונמשכה עד 2005. הנוכחות הצבאית בלבנון הסתיימה ב-26 באפריל על רקע מהפכת הארזים, שבאה בעקבות חיסולו של ראש הממשלה לשעבר רפיק אל-חרירי בשנת 2005. המדינות כוננו יחסים לראשונה בשנת 2007.
במהלך המאה ה-20 סוריה היוותה גורם מרכזי בסכסוך הערבי-ישראלי, ומצויה בעימות עם מדינת ישראל מאז הקמתה. סוריה עד היום תובעת מישראל את החזרת השליטה על שטח של כ-1,200 קמ"ר ברמת הגולן המערבית, שנכבש על ידי ישראל במלחמת ששת הימים בשנת 1967. לסוריה היה סכסוך טריטוריאלי גם עם טורקיה על שטח של 5,403 קמ"ר סביב מפרץ איסכנדרון, שסופח לטורקיה ב-1939, אם כי סוריה נוטה להשלים עם שליטת טורקיה באזור זה.
האמריקאים תיווכו במספר שיחות שלום בין הסורים והישראלים. לאחר שצדדה בגוש המזרחי במהלך המלחמה הקרה, החליטה סוריה בשנים 1990–1991 להדק את קשריה עם וושינגטון, לאחר קריסת ברית המועצות.[2] במהלך העשור הראשון של המאה ה-21, ממשלת ארצות הברית הטילה שורה של סנקציות כלכליות על סוריה על רקע יחסה של סוריה לטרור וסוגיות אחרות.[3][4]
מאז תחילת המאה ה-21 זיהתה סוריה שוב את רוסיה כשותפה מדינית חשובה, בפרט על רקע בידודה הבינלאומי. רוסיה מצדה הביעה לאורך השנים תמיכה גורפת בסוריה, תוך שהיא דחתה את ההאשמות כלפיה במגוון סוגיות בעייתיות, כגון התוכנית הגרעינית הסורית, פעילותה בלבנון, חימוש חזבאללה, תמיכתה בארגוני טרור ושיתוף הפעולה בינה לאיראן. מאז 2009, במקביל לויתור על חובות כספיים שרוסיה דרשה מסוריה, רוסיה החלה לשפץ את בסיס צי טרטוס כולל העמקת הנמל במטרה לאפשר לאוניות מלחמה גדולות יותר לעגון בו.
מאז פרוץ מלחמת האזרחים המתמשכת מאז 2011, מדיניות החוץ של הסורים הייתה מבודדת יותר ויותר מהמדינות באזור ומהקהילה הבינלאומית. היחסים הדיפלומטיים נותקו עם כמה מדינות, כולל: טורקיה, ערב הסעודית, ירדן, קנדה, צרפת, איטליה, אוסטרליה, ניו זילנד, קוריאה הדרומית, שווייץ, שוודיה, דנמרק, הולנד, גרמניה, ארצות הברית, בריטניה, בלגיה, ספרד, יפן, קטר ובחריין.[5] סוריה הושעתה מהליגה הערבית ב-2011 ומהארגון לשיתוף פעולה האסלאמי בשנת 2012.[6] ב-26 במרץ 2013, הכירה פסגת הליגה הערבית בקואליציה הלאומית הסורית של האופוזיציה והכוחות המהפכניים כנציגים הלגיטימיים של העם הסורי. לקואליציה הלאומית הוענק מושב בפסגה. אלג'יריה, עיראק ולבנון התנגדו למעשה הכרה זה. ב-9 במרץ 2014 אמר המזכ"ל נביל אל-ערבי כי מושבה של סוריה יישאר פנוי עד שהאופוזיציה תסיים את הקמת מוסדותיה.[7] יחסיה עם גאורגיה נותקו בעקבות הכרתה של סוריה בדרום אוסטיה ואבחזיה ב-2018, ויחסיה עם אוקראינה נותקו בעקבות הכרתה של סוריה ברפובליקה העממית של דונצק וברפובליקה העממית של לוהנסק ב-2022.
ממשלת סוריה המשיכה לטפח יחסים טובים עם בעלות הברית המסורתיות שלה, איראן ורוסיה. שניהן אף סייעו צבאית להשרדות ממשלה זו במלחמת האזרחים. מדינות אחרות המקיימות כיום יחסים טובים עם סוריה כוללות את סין, קוריאה הצפונית, אנגולה, וייטנאם, בולגריה, קובה, ונצואלה, בוליביה, אקוודור, ניקרגואה, גיאנה, הודו, דרום אפריקה, טנזניה, פקיסטן, ארמניה, בלארוס, דרום אוסטיה, טג'יקיסטן, אינדונזיה, הפיליפינים, אוגנדה, זימבבואה, מיאנמר, בורונדי, רומניה, סרביה, אוזבקיסטן, לאוס, מונגוליה, קמבודיה ואחרות. מבין מדינות הליגה הערבית, סוריה ממשיכה לקיים יחסים טובים עם עיראק, מצרים, אלג'יריה, לבנון, מאוריטניה, עומאן, סודאן והרשות הפלסטינית. לסוריה מעולם לא היו יחסים דיפלומטיים עם ישראל, קוסובו וטאיוואן.
בדצמבר 2018, לאחר שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע על נסיגה חלקית של כוחות ארצות הברית מסוריה, כמה מדינות יזמו פתיחה מחודשת של היחסים הדיפלומטיים שלהם עם סוריה. לאחר ביקורו של נשיא סודאן עומר אל-בשיר ב-2018, החלה הליגה הערבית את תהליך הכניסה מחדש של סוריה לארגון,[8] ואילו איחוד האמירויות הערביות פתחה מחדש את שגרירותה בסוריה ב-27 בדצמבר כמו גם בחריין, ערב הסעודית, ועל פי הדיווחים גם כווית ואיטליה הודיעו על כוונתן לפתוח מחדש את שגירותן במדינה. במרץ 2022, לראשונה זה 11 שנים, ביקר אסד במדינה ערבית, איחוד האמירויות הערביות.[9]
אפריקה
מדינה | כינון היחסים | פרטים |
---|---|---|
אלג'יריה | 1963 |
|
לוב |
| |
מצרים |
| |
מרוקו |
| |
סודאן |
| |
תוניסיה |
|
אמריקה
מדינה | כינון היחסים | פרטים |
---|---|---|
ארגנטינה |
| |
ארצות הברית |
| |
ברזיל |
| |
ונצואלה |
| |
מקסיקו | 20 באוגוסט 1950 |
|
צ'ילה |
| |
קובה |
| |
קנדה |
|
אסיה
מדינה | כינון היחסים | פרטים |
---|---|---|
איראן |
| |
ארמניה | ||
גאורגיה |
| |
דרום אוסטיה | סוריה הכירה בעצמאותה של דרום אוסטיה ושומרת על יחסים דיפלומטיים עם המדינה.[25] | |
הודו |
| |
טורקיה |
| |
יפן | 1921 | |
ירדן | 1921 |
|
ישראל |
| |
לבנון |
| |
סין | 1 באוגוסט 1956 |
|
עומאן |
| |
עיראק |
| |
ערב הסעודית |
| |
פקיסטן |
| |
קוריאה הצפונית |
| |
קטר |
|
אירופה
מדינה | כינון היחסים | פרטים |
---|---|---|
אוקראינה | 31 במרץ 1992 |
|
איטליה |
| |
בולגריה | 24 באוגוסט 1954 |
|
בלארוס | 26 באוגוסט 1993 |
|
גרמניה |
| |
דנמרק | 29 באוגוסט 1992 |
|
הולנד |
| |
הממלכה המאוחדת |
| |
יוון |
| |
פולין | ||
פינלנד | 1953 | |
צרפת |
| |
קפריסין |
| |
קרואטיה | 29 באוגוסט 1997 |
|
רומניה |
| |
רוסיה |
| |
שוודיה | ||
שווייץ |
|