המנהיג העליון של איראן

המנהיג העליון נחשב לראש המערכת הפוליטית באיראן, ולמחזיק הכוח המשמעותי. בהתאם לחוקה, המנהיג הוא הקובע את מדיניות החוץ והפנים, שולט בצבא איראן ובכלל זאת במשמרות המהפכה, ושולט באמצעי התקשורת במדינה.

נשיא איראן, הנבחר ישירות על ידי הבוחרים, הוא העומד בראש הרשות המבצעת ובראשות הממשלה. ב־1989 תפקיד ראש הממשלה אוחד עם תפקיד הנשיא, שהיה רשמי עד אז. עם זאת, רבות מהסמכויות שמוענקות לנשיא במדינות השונות, לדוגמה השליטה בכוחות המזוינים והזכות להכריז מלחמה או לחתום הסכמי שלום, שמורה למנהיג העליון.

המנהיג העליון נבחר על ידי מועצת המומחים, בה חברים 86 מולות. מועצת המומחים נבחרת על ידי הבוחרים אחת לשמונה שנים. המועצה היא המפקחת על פעילות המנהיג, ובסמכותה אף להדיחו.^[5] עם זאת, את המועמדים לבחירות למועצת המומחים מאשרת או פוסלת מועצת שומרי החוקה. חצי מתוך תריסר חברי מועצת שומרי החוקה ממונים על ידי המנהיג העליון, היתר נבחרים על ידי המג'לס, מתוך רשימה שמגיש ראש הרשות השופטת, שהוא עצמו ממונה על ידי המנהיג. לפיכך, לגוף היחיד בעל היכולת להדיח את המנהיג העליון נבחרים אך ורק עושי דברו.

המועצה בוחרת את המנהיג במקרה שהוא אינו מסוגל למלא עוד את תפקידיו על פי החוקה או במקרה שהוא נפטר. על פי המפורט בפרקים 5 ו־109 של החוקה האיראנית, על המנהיג העליון להיות אדוק, בעל יכולת לפסוק פסיקות דתיות, ישר, מודע למתרחש סביבו, בעל ראייה פוליטית וחברתית נכונה, אמיץ, בעל תושייה, בעל יכולת ניהול וזהיר. אם קיימים מספר מועמדים שעונים על קריטריונים אלו, תבחר המועצה את המועמד בעל יכולות הניהול ורמת הלמדנות הדתית הגבוהה ביותר.^[6]

סמכויותיו ותפקידיו של המנהיג העליון נקבעות בפרק 110 בחוקת איראן, ומעניקות לו שליטה על הרשות השופטת (שהוא ממנה את ראשה), הרשות המבצעת (הנשיא, אותו הוא יכול לפטר, ואת המועמדים בבחירות לתפקיד הוא יכול לסנן בעקיפין דרך מועצת שומרי החוקה) והרשות המחוקקת (בעקיפין דרך מועצת שומרי החוקה). פרק 110 גם מציין כי המנהיג יכול להאציל חלק מסמכויותיו לאנשים אחרים.

1. קביעת המדיניות של הרפובליקה האסלאמית לאחר התייעצות עם המועצה לאבטחת אינטרס המשטר.
2. פיקוח על ביצוע נכון של המדיניות המותוית.
3. פרסום צווים למשאלי עם.
4. פיקוד על הכוחות המזוינים.
5. הכרזת שלום או מלחמה והנעת הכוחות המזוינים.
6. מינוי, פיטורין או קבלת התפטרות של:
   1. חכמי הדת במועצת שומרי החוקה.
   2. ראש הרשות השופטת.
   3. ראשי רשתות הטלוויזיה והרדיו האיראניות.
   4. ראש המטות המשולבים של הצבא.
   5. מפקד משמרות המהפכה.
   6. המפקדים העליונים בכוחות המזוינים.
7. פתרון מחלוקות בין שלוש זרועות הכוחות המזוינים ופיקוח על יחסיהם.
8. פתרון בעיות, שאינן ניתנות לפתרון בדרכים רגילות באמצעות המועצה לאבטחת אינטרס המשטר.
9. חתימה על הצווים המכריזים על בחירות לנשיא הרפובליקה.
10. פיטורי נשיא הרפובליקה, תוך שקילת האינטרס של המדינה, לאחר שבית המשפט העליון מוצא אותו אשם בהפרת התחייבויותיו החוקתיות, או לאחר הצבעה של המג'לס, המעידה על אי-כשירותו בהתאם לפרק 89 של החוקה.^[7]
11. חנינה או קציבת עונשים של פושעים, בהתאם לחוק האסלאמי, בהמלצה של ראש הרשות השופטת.

• סייד אייתוללה עט'מא רוחאללה ח'ומייני, 1979–1989
• סייד עלי ח'אמנאי, 1989 ואילך

מדיה וקבצים בנושא המנהיג העליון של איראן בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של המנהיג העליון של איראן (באנגלית)
• אתר האינטרנט הרשמי של המנהיג העליון של איראן (בטורקית)
• האתר הרשמי של המנהיג העליון (באנגלית)
• עלי ח'מנאי - בעל הכוח האמיתי באיראן, 1 באפריל 2007 (אנגלית)