יעקב קרייזמן

קרייזמן נולד ב-1927 בוורשה שבפולין לדוד ולגניה לבית שיפר, ועלה לארץ ישראל ב-1932. בארץ למד בבית החינוך לילדי עובדים בצפון תל אביב וסיים את גימנסיה "שלוה". בנעוריו היה חניך ומדריך בתנועת הנוער העובד.

שימש כמפקד במשמר הנע של הנוטרים ובמקביל הצטרף ל"הגנה", שימש כמדריך בקורסים והיה חבר במנגנון הקבע שלה. בצה"ל הגיע לדרגת סגן-אלוף.

קרייזמן היה בוגר הפקולטה למשפטים ולמינהל ציבורי באוניברסיטת תל אביב והוסמך כעורך דין. במהלך לימודיו היה מנהל אדמיניסטרטיבי של פקיד השומה בתל אביב. בשנת 1959, שימש כראש לשכת שר העבודה מרדכי נמיר.

לקראת הבחירות לרשויות ב-1959, שהתקיימו סמוך להכרזתה של גבעתיים כעיר, ביקש שמעון בן-צבי לפרוש מתפקידו כראש העיר, אולם שוכנע לעמוד בראש רשימת מפא"י וקרייזמן נבחר במועצת הסניף להיות שני ברשימה ומחליפו של בן צבי. לאחר הבחירות מונה קרייזמן לסגנו וממלא מקומו של בן צבי^[1]. בתחילת 1961 הסתכסכו בן צבי וקרייזמן, בן צבי דרש להדיח את קרייזמן מתפקידו ודחה את פרישתו מראשות העיר עד להדחתו של קרייזמן^[2]. ועדה של מפא"י, בראשות מרדכי נמיר המליצה שהשניים ימשיכו לעבוד יחד^[3], תוך שהוועדה תקבע את סמכויות כל אחד מהם^[4].

בראשית שנות ה-60 היה קרייזמן מהתומכים בבניית רבי קומות בכל רחבי העיר, בדרך להכפלת אוכלוסיית העיר^[5]. אולם משהובאה התוכנית להצבעה במועצת העירייה הצביע נגדה בלחץ חבריו^[6]. במקביל הוביל קרייזמן מהלך של הקמת אזור מלאכה וחרושת זעירה בעיר^[7].

לקראת הבחירות בסוף 1965 הודיע בן צבי שלא יתמודד שוב וקרייזמן נבחר להתמודד בראשות רשימת המערך^[8]. בבחירות זכתה רשימת המערך ל-8 מתוך 15 מושבים במועצת העיר^[9] וקרייזמן מונה לראש העיר ברוב קולות חברי המועצה. בבחירות ב-1969 זכתה רשימת המערך בראשות קרייזמן ל-10 מתוך 15 המושבים בעירייה^[10] וקרייזמן נבחר שנית לראשות העיר.

בשנת 1973 שקל קרייזמן לעבור לרמת גן ולהתמודד בה על ראשות העיר, לאחר מותו של אברהם קריניצי, אך חזר בו^[11] ובתחילת 1974 נבחר קרייזמן לקדנציה שלישית בראשות העיר גבעתיים, לאחר שהמערך זכה ב-9 מתוך 15 מושבים במועצת העיר^[12]. קרייזמן המשיך לחפש אתגרים גדולים יותר ובאמצע 1974 התמודד על תפקיד מזכ"ל מפלגת העבודה^[13], אך פרש מהמירוץ לפני הבחירות^[14].

בשנת 1975 טען חבר מפלגתו, דן ויינמן, שניתנו הטבות מפליגות לחברת בנייה בעיר^[15]. אף על פי שוויינמן הצהיר שקרייזמן לא קיבל טובות הנאה^[16], פנה קרייזמן למבקר המדינה בבקשה דחופה לבירור העניין^[17]. הנושא הגיע לחקירת משטרה שהעבירה את חומרי החקירה לפרקליטות ללא המלצות^[18]. בספטמבר 1976 סגר היועץ המשפטי לממשלה את התיק, תוך שהוא קובע ש"ממצאי החקירה מצביעים על פגיעות חמורות בסדרי המינהל בענייני רישוי הבניה, ניהול ונכסים ואף חשש לפגיעה בטוהר המידות על ידי עובדי ציבור שפעלו בעירית גבעתיים או מטעמה."

קרייזמן ראה בדברים ניקוי שמו והביע תקווה שהחששות לגבי עובדי הציבור יתבררו כטכניים בלבד^[19]. לעומת זאת, יריביו במפלגת העבודה, בהם מיכה חריש, עדי אמוראי ויצחק ירון דרשו את התפטרותו בגלל הממצאים, תוך שהם מדגישים שאין להם כל כוונה לרשת את תפקידו כראש עירית גבעתיים^[20]. בינואר 1977 נערכו בחירות למועצת סניף מפלגת העבודה בגבעתיים כאשר המתמודדים התחלקו בין תומכי קרייזמן למתנגדיו^[21] ומתנגדי קרייזמן זכו לרוב^[22].

בדצמבר 1977 בחר סניף מפלגת העבודה את יצחק ירון למועמדו לראשות העיר^[23]. בעקבות זאת, פרש קרייזמן מהמערך והצטרף עם שני חברי מועצה נוספים לחטיבת לע"ם בליכוד. כחבר הליכוד, ניסה להקים קואליציה חלופית שכללה את הליכוד, ל"ע והמפד"ל^[24], אך הליכוד סירב לשתף פעולה ביוזמתו זו^[25]. בבחירות בנובמבר 1978 התמודד קרייזמן בראש רשימה עצמאית, אך זכה רק בכ-34% מהקולות אל מול כ-48% בהם זכה יצחק ירון^[26].

רשימתו למועצת העיר זכתה ב-4 מנדטים^[27] וקרייזמן נותר באופוזיציה^[28]. קרייזמן התמודד שוב בבחירות בשנת 1983^[29], אך קיבל רק 14% מהקולות לעומת ירון שזכה במעל 70% מהקולות ורשימתו למועצה זכתה במושב אחד בלבד^[30].

בשנת 2008 הוצב במקום האחרון, הסמלי, ברשימת הירוקים למועצת גבעתיים^[31]. בספטמבר 2014 קיבל את תואר יקיר גבעתיים לשנת 2014 (תשע"ד).

בשנת 1952 נשא לאשה את רעות לבית שחורי. לשניים נולדו שני בנים ובת. קרייזמן נפטר ב-27 ביוני 2018, בגיל 91.

• דוד תדהר (עורך), "קובא (יעקב) קרייזמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יב (1962), עמ' 4075