יקה

קיימות תאוריות שונות לגבי מקור הכינוי. אחת המפורסמות שבהן גורסת כי מקור הכינוי הוא מהמילה Jacke (ז'קט בגרמנית) שככל הנראה נוצר במהלך המאה ה-19 בשל ההבדלים התרבותיים בלבוש שהתפתחו בקרב יהודי מערב אירופה, שהחליפו את המעילים הארוכים המסורתיים בז'קטים קצרים, בעוד שיהודי מזרח אירופה נהגו ללבוש בגדים ארוכים יותר.

לפי תאוריה נוספת מקור המילה במילה Jeck בדיאלקט של דרום גרמניה (וכן בכמה ניבים של יידיש), שפירושה "משוגע" או "מוזר"^[2].

הכינוי השתרש בארץ ישראל במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 בעקבות גל העלייה מגרמניה ולא אחת שימש כמילת גנאי, בעיקר בצירוף "יקה פוץ'" (=יקה טיפש), והיו אף שטענו בהלצה כי פירוש הכינוי הוא למעשה ראשי תיבות של יהודי קשה-הבנה (או יהודי קשה-הומור).

• העלייה החמישית נקראה לעיתים גם "עליית היקים", משום שיהודי גרמניה היו מרכיב חשוב בגל עלייה זה. רבים מהם התיישבו באזור רחוב בן-יהודה בתל אביב, שקיבל את הכינוי "בן יהודה שטראסה". המאבק שניהלו כדי לדבר בעברית הפיק ניב המכונה "ייקית", שאף תועד ב"מילון בן יהודה שטראסה - ייקית מדוברת בארץ ישראל" משנת 2012^[3].
• שמו העברי של כתב העת "יקינתון MB", שיוצא לאור על ידי ארגון יוצאי מרכז אירופה, מרמז לכינוי 'יקים' לעולי גרמניה, בצירוף המילה 'עיתון'. הארגון אף מעניק תואר "יקה לשם כבוד" (בין זוכי התואר, עופר אדרת ויוסי אלפי)^[4].
• היקים נודעו בנימוסיהם המוקפדים, שבעיניהם נדמו לא רק כביטויי כבוד אלא גם כביטויי חמימות וחיבה. על כך כתבה מבקרת הספרות גיטה אבינור:

לפעמים אני זוכרת בגעגועים סגנון זה של ריחוק שבכבוד, של נימוס שאינו גורע מחמימות הידידות, - כאן, בארץ הזאת, שנשימתה שרב לוהט, ובה חיים כולם האחד בחדרי חדריו של עמיתו; בה אנשים דוחפים עצמם לרשות לא-להם, ומכבידים זה על זה ב"חברתיות" מוגזמת הנובעת מאי-ביטחון פנימי.

— גיטה אבינור, "זכרונות על פאולה ארנולד", בצל הזכרונות: מאמרים בבקורת הספרות, מפעל סופרי חיפה, 1975, עמ' 112

כמה קהילות השומרות על מנהגי היקים, יוצאי יהדות גרמניה, קיימות כיום בשווייץ, במזרח צרפת (אלזס ולורן) ובלוקסמבורג. הקהילה הגדולה שבאירופה היום היא עדת ישורון (ציריך). קהילה משמעותית נמלטה מפרנקפורט לאחר ליל הבדולח ועברה לוושינגטון הייטס בניו יורק, שם הקימו את קהל עדת ישורון (ניו יורק) שדבק במנגינות ובנוסח היקי. גם בקהילת בבית המדרש גולדרס גרין, שנוסדה על ידי פליטי גרמניה בשנות ה-30 של המאה ה-20, שומרים על מנהגים יקיים, אך של מנהג ברלין, ששייך למנהג אשכנז המזרחי. קהילה הוקמה גם בקיבוץ חפץ חיים בישראל, וכן שמרו על מנהגי היקים בקהילת בנין ציון ברחביה עד שנסגר בתשס"ד^[5]. חלק ממנהגי היקים, בדרך כלל באופן חלקי, נשמרו בקהילות נוספות של עולי גרמניה שהוקמו בארץ ישראל לאחר העלייה החמישית: 'חברת אהבת תורה' בחיפה, 'מקור חיים' בפתח תקווה, 'איחוד שיבת ציון' בתל אביב, וכן בית הכנסת במושב שבי ציון. ברבות השנים, רבים מבתי הכנסת הללו נסגרו או שינו את מנהגיהם.

בעשורים האחרונים נפתחו בישראל על ידי מכון מורשת אשכנז מספר קהילות חדשות הנוהגות במנהג יהדות גרמניה, מתוך ניסיון להחדירו בקרב צאצאי היקים המשתייכים כיום לציבור הליטאי. עם הקהילות האלה נמנית קהל עדת ישורון בירושלים (ברמות), בראשות הרב יהודה גנס, אשר התחילה בפרויקט לשימור מנגינות ונוסח התפילה בגרמניה. קהילות נוספות נמצאות בין היתר בבני ברק, בביתר עילית, בחיפה ובקריית ספר^[6].

• יהדות גרמניה
• פרענקים

• שלמה אראל, היקים -חמישים שנות עליה, הוצאת ראובן מס, 1985
• פרופ' גיא מירון, מ'שם' ל'כאן' בגוף ראשון – זיכרונותיהם של יוצאי גרמניה בישראל, המרכז להיסטוריה גרמנית ע"ש קבנר, האוניברסיטה העברית בירושלים, הוצאת ספרים ע"ש מאגנס, ירושלים, 2004 - ביקורת ספרים באתר יד ושם

• אתר "יקה" - אנשים, מקומות, סיפורים
• נוסח התפילה הייקי
• מילון לייקית מדוברת, באתר ארגון יוצאי מרכז אירופה
• מילון המילים הגרמניות שחדרו לעברית, בעריכת ד"ר אוריאל אדיב
• חזנות יהודית גרמנית לשבת שירה
• מיכאל ששר, עליית ה"ייקים" - סיכומי יובל, מעריב, 5 בספטמבר 1986