כובס

ביוון העתיקה, לא היה פסול, חריג או משפיל בנסיכה או שפחה שמכבסת בגדים. נאוסיקה באודיסיאה, בתו של מלך הפאיאקים אלקינואוס, הייתה מכבסת פעמים רבות את בגדיה. עם זאת, בתקופות אחרות בהיסטוריה, כגון במאה ה-17 ובמאה ה-18, עבודת הכיבוס הוגדרה על ידי רבים כעבודה נשית, מלוכלכת ולא רווחית. נשים נכפו לעשות כביסה והתמודדו עם תנאי מחיה קשים בבתי המחסה מגדלנה.

בצרפת של המאה ה-19, הדעות היו חלוקות עוד יותר, והיו תפקידי כיבוס רבים לנשים (כגון: blanchisseuse, lavandière, laveuse, buandière, repasseuse ועוד), אך באופן כללי, המכבסות היו מאוד מוערכות בחברה ובתרבות הצרפתית, ולאורך ההיסטוריה הצרפתית אף הוקמו פסטיבלים בשבילהן (בדרך כלל בתקופת התענית).^[1]

ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת כל כך העריך את המינקת שלו, עד שבתה מונתה לכובסת בבית המלוכה שלו, נאמר אז "מקום מכובד בעל שכר רב".^[2]

בתרבויות רבות, עבודת הכיבוס נתפסה כ-"עבודת לנשים", ולכן בית הכביסה של הכפר נהפך למרחב בו הנשים יכולות לדבר אחת עם השנייה בזמן שהן מכבסות בגדים. אף על פי שלעבודת הכיבוס יש היסטוריה עשירה, התפשטותן של מכונות כביסה ומכבסות הפכו את עבודות הכיבוס למיותרות ברוב חלקי העולם.