מגזר כלכלי

המושג מגזר כלכלי (בלועזית: סקטור כלכלי) מתאר הקבצה של תחומי פעילות כלכלית בעלי מכנה משותף.

חלוקה נפוצה של הפעילות הכלכלית היא לשלושה מגזרים:

• המגזר הציבורי: חלק הפעילות הכלכלית העוסק במתן השירותים הציבוריים לתושבים. מגזר זה כולל את הפעילות הנעשית על ידי המדינה, בתחומים כגון ביטחון, חינוך ורווחה, והפעילות הנעשית על ידי הרשויות מקומיות, בתחומים כגון ניקיון, חינוך ורווחה.^[1]
• המגזר העסקי או המגזר הפרטי: כלל הגופים (חברות, שותפויות, עצמאים וכו') הפועל למטרות רווח.
• המגזר השלישי: הפעילות הכוללת את הארגונים הפועלים ללא כוונת רווח (עמותות, חברות לתועלת הציבור ועוד) ואינם חלק ממוסדות המדינה והשלטון המקומי.

בעבר נהוג היה להתייחס בישראל למגזר נוסף במסגרת חלוקה זו, המגזר ההסתדרותי, שכלל את מפעלי ההסתדרות, בהם כאלה שפעלו למטרת רווח (חברת העובדים) וכאלה שפעלו ללא מטרת רווח (כגון הפועל). עם מכירת מרבית נכסיה של ההסתדרות בשנות ה-90 של המאה ה-20 פסקה ההתייחסות למגזר זה.

הפרטה מעבירה פעילות מהמגזר הציבורי למגזר העסקי (ולעיתים למגזר השלישי) ואילו הלאמה מעבירה פעילות בכיוון ההפוך.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לסטטיסטיקה מציגה חלוקה אחרת של המשק כולו למגזרים:^[2]

• חברות לא-פיננסיות
• חברות פיננסיות
• ממשלה
• מלכ"רים פרטיים
• משקי בית כל חמשת המגזרים מייצגים את המשק כולו.

תאוריית שלושת המגזרים מחלקת את המשק למגזרים לפי מעגלי הייצור:^[3]

• מגזר ראשוני: עוסק בהפקת חומרי גלם מהטבע, כגון חקלאות, כרייה ודיג.
• מגזר שניוני: עוסק בהפיכת חומרי הגלם למוצרים כגון תעשייה ובנייה.
• מגזר שלישוני: עוסק במתן שירותים לציבור.