מהומות הר הבית (2000)
מהומות הר הבית התרחשו בערב ראש השנה ה'תשס"א, 29 בספטמבר 2000. היו אלו התפרעויות של המון ערבי בהר הבית שהחלו בעת ביקור יושב ראש האופוזיציה אריאל שרון במקום יום קודם לכן, דוכאו על ידי המשטרה, והתחדשו למחרת לאחר תפילת יום השישי.
בעקבות ההתפרעויות פרצו שוטרי משטרת ישראל להר הבית תוך שימוש באמצעים לפיזור הפגנות ובנשק חם. ההתפרעויות התפשטו גם למקומות אחרים במזרח ירושלים ולמספר ערים פלסטיניות ביהודה ושומרון. במהומות בהר הבית נהרגו ארבעה פלסטינים, ושלושה נוספים נהרגו במוקדים אחרים בעיר (הרובע המוסלמי והר הזיתים), כ-200 פלסטינים וכ-50 שוטרים נפצעו במהלכם.[1] מהומות אלו נחשבות למהומות הראשונות באינתיפאדה השנייה, ולתחילת גל מהומות נרחב ששטף אזורים פלסטינים ומקומות יישוב של ערביי ישראל בראשית האינתיפאדה השנייה.
רקע
בסוף ספטמבר הכריז יושב ראש האופוזיציה אריאל שרון על כוונתו לעלות להר הבית על מנת לבדוק את השיפוצים שבוצעו על ידי הואקף במתחם. כמה שבועות לפני כן דרש השר לענייני ירושלים חיים רמון מראש הממשלה ברק במכתב שהעביר לו, שיימנע מלאפשר לפוליטיקאים לעלות להר הבית, כי סיור כזה יתפרש כפרובוקציה, ובסופו "תבער כל הארץ". ברק התעלם מאזהרתו של רמון, שהסתמך על המודיעין המשטרתי שקיבל[2]. הרשות הפלסטינית קראה לממשלת ישראל למנוע את הביקור, ויאסר ערפאת ניסה לשכנע בכך את אהוד ברק במהלך פגישתם בביתו של ברק ב-25 בספטמבר. מהצד השני, נערכו מגעי תיאום בשב"כ ובמשטרה למול גורמים ברשות הפלסטינית ובוואקף.[3][4][5] בלילה לפני המועד המתוכנן החליט מפכ"ל המשטרה יהודה וילק כי אין הצדקה למנוע את הביקור (למחרת הוא הצהיר ש"חובתנו כמשטרה הייתה לאפשר את הביקור. אם היינו חושבים שהוא מסוכן היינו מונעים אותו".[6])
ב-28 בספטמבר 2000 עלה אריאל שרון, להר הבית, יחד עם כמה חברי הכנסת מהליכוד, בהם רובי ריבלין, גדעון עזרא, נעמי בלומנטל, איוב קרא ויהושע מצא.[7] הביקור, שנמשך כשלושת רבעי שעה, לווה באבטחה כבדה, על רקע חשש ממהומות. במהלך ביקורו החלו ערבים להתפרע במחאה על הביקור, וזרקו אבנים וחפצים שונים על השוטרים שאיבטחו את הביקור, לאחר שההתפרעויות הפכו למסוכנות הופסק הביקור, והמהומות דוכאו. במהומות אלו נפצעו כ-20 שוטרים וכ-10 פלסטינים.
המהומות
למחרת, ב-29 בספטמבר, לאחר תפילות יום השישי, קצת אחרי השעה 13:00 קרא המואזין למתפללים להגן על הר הבית מפני הישראלים. המתפללים יצאו והחלו להשליך אבנים על השוטרים שהיו בהר באותו הזמן ועל רחבת הכותל. השוטרים שבהר השתמשו כנגד המתפרעים באמצעים לפיזור הפגנות. בעקבות זריקות האבנים פונתה רחבת הכותל המערבי מהמתפללים שהיו בה.
ב-13:30 פרצו כוחות משטרה ומשמר הגבול אל הר הבית דרך שער המוגרבים. הכוחות נתקלו במטחי אבנים וחפצים והגיבו בירי רימוני הלם, כדורי גומי ובהמשך באש חיה. לטענת המשטרה הפריצה האלימה להר הבית נערכה בשל מידע מודיעיני שההמון מתכוון לפרוץ לעבר הרובע היהודי.
במקביל לפריצה נערכו ניסיונות הידברות, המשטרה פנתה לג'יבריל רג'וב ראש מנגנון הביטחון המסכל בגדה המערבית בדרישה שיפסיק את זריקות האבנים, אך לאחר שהמהמות לא שככו, המשיכו השוטרים בירי. הפלסטינים הסתגרו במסגד אל-אקצא ונעלו את הדלת שלו. במהלך האירוע שנמשך עד ל-17:30 בערך, נפצעו עשרות שוטרים, נהרגו ארבעה פלסטינים ונפצעו כ-200 פלסטינים.
לאחר המהומות בהר הבית החלו התפרעויות במזרח ירושלים (בהן נהרגו 3 ערבים נוספים) וברחבי יהודה ושומרון. בהמשך המשיכו המהומות להתפשט והיו לאינתיפאדה השנייה ברחבי יהודה ושומרון. הפגנות סוערות נערכו גם בישובי המגזר הערבי בישראל, הקרויות אירועי אוקטובר 2000. בעקבות האירועים המשטרה החליטה למנוע כניסת יהודים להר למשך כשלוש שנים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אבי סגל, וההר בוער באש, באתר ערוץ 7, 6 באוקטובר 2016