מוחמד חסנין הייכל

הייכל החל את הקריירה העיתונאית שלו בגיל 18, בשבועון "רוז אל-יוסוף". מ-1945 כתב בשבועון "אח'באר אל-יום" וב-1948 היה כתב צבאי של השבועון "אח'ר סאעה"^[1][2], ובמסגרת עבודתו התלווה למתנדבים המצרים שלחמו בארץ ישראל.

מאמריו של הייכל משכו את תשומת לבם של הקצינים החופשיים (שעתידים היו לחולל את מהפכת הקצינים החופשיים), והוא הוזמן והשתתף בכמה דיונים של התא החשאי. כך נפגש עם נאצר, ובין השניים התפתחה ידידות שהחזיקה מעמד עד מותו של נאצר ב-1970. לאחר מהפכת הקצינים החופשיים התמנה הייכל לעורך השבועון "אח'ר סאעה", ומאמריו בעיתון זה היוו שופר לביטוי עמדות השלטון. בהמשך עבר לניהול העיתון "אל-אח'באר", וב-1957 התמנה לעורך "אל-אהראם"^[3]. בהנהגתו הפך "אל-אהראם" לעיתון מהחשובים בעולם הערבי. טוריו בעיתון הוקראו באופן תדיר ברדיו קהיר^[4] ודבריו נחשבו למעידים על דעותיו של נאצר^[5][6].

בשנת 1974 פוטר מעריכת "אל-אהראם", ונאסר עליו לפרסם בעיתונות המצרית.^[7]

הייכל חיבר ספרים רבים בתחום הפוליטי, ובהם ספר שתורגם לעברית, "הספינקס והקומיסר", תרגום מאנגלית - איה סלע, הוצאת עם עובד, תשמ"א. בשנת 2012 הוציא ספר על נשיא מצרים חוסני מובארכ ובו פרק על אשרף מרואן.^[8]

• תמונת הניצחון

מדיה וקבצים בנושא מוחמד חסנין הייכל בוויקישיתוף

• יוחאי סלע, מוחמד חסנין הייכל - העורך המיתולוגי של העיתון המצרי אל-אהראם באתר פורום המזרח התיכון
• מוחמד חסנין הייכל, מובארכ ותקופתו: מן הכס אל הכיכר - פרק 16 : שאלת אשרף מרואן, (תרגום: יצחק ורדי) מהדורה רביעית, הוצאת א -שורוק (הזריחה) 2013, עמ' 245 – 265, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
• מוחמד חסנין הייכל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מחמד חסנין היכל (1923-2016), דף שער בספרייה הלאומית