מוריס סראי
מוריס סראי (בצרפתית: Maurice Sarrail; 4 במאי 1856, קרקסון, צרפת – 23 במרץ 1929, פריז, צרפת) היה גנרל צרפתי, מפקד אוגדה וארמייה בחיל הרגלים, אשר לחמו בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. סראי כיהן כמפקד כוחות מדינות ההסכמה בחזית המקדונית ובהמשך מונה לנציב העליון השלישי בשטחי המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון, שם היה אחראי לדיכוי המרד הדרוזי ב-1925.
 | |
| הגנרל מוריס סראי | |
| לידה | 4 במאי 1856 קרקסון, האימפריה הצרפתית השנייה  |
|---|---|
| פטירה | 23 במרץ 1929 (בגיל 72) פריז, הרפובליקה הצרפתית השלישית |
| מקום קבורה | האינווליד |
| מדינה | צרפת  |
| השכלה | האקדמיה הצבאית סן-סיר |
| השתייכות |  צבא צרפת |
| תקופת הפעילות | 1877–1925 (כ־48 שנים) |
| דרגה | גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד הקורפוס ה-6 מפקד הארמייה השלישית מפקד הזירה המקדונית מטעם מדינות ההסכמה הנציב העליון השלישי בשטחי המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון ואחראי לדיכוי המרד הדרוזי | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
| אות לגיון הכבוד. צלב מלחמת העולם הראשונה. מדליה צבאית על שרות מופתי. | |
  | |
תחילת הקריירה
ב-1875 החל סראי את לימודיו באקדמיה הצבאית סן-סיר ולאחר סיום לימודיו, הצטרף לחיל הרגלים הצרפתי ושרת באלג'יריה ודרום תוניסיה. בין 1883–1885 נשלח לאקדמית המלחמה הצרפתית והוכשר לתפקידי פיקוד ומטה.[1]
ב-1900 מונה לעוזר שר המלחמה הצרפתי ופיתח קשרים עם חוגי השמאל הפוליטי בצרפת.[1] סראי נודע בהמשך כסוציאליסט נלהב ומובהקות דעותיו הפוליטיות גרמה לאמביוולנטיות ביחס אליו בקרב הקצונה הבכירה וחוגי הממשל.[2] סראי המשיך לבצע תפקידי מטה ובין 1907–1911 כיהן כקצין הרגלים הראשי במשרד המלחמה הצרפתי. בשנה זו הועלה לדרגת גנרל של דיוויזיה ומונה למפקד הקורפוס ה-6 של חיל הרגלים הצרפתי, תפקיד בו כיהן עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה.[1] במקורות מסוימים נטען, כי קשריו הפוליטיים הם שהובילו למינויו לתפקיד.[3]
מלחמת העולם הראשונה
עם פרוץ המלחמה כיהן סראי כמפקד הקורפוס ה-6 שהיה חלק מהארמייה השלישית. ב-2 בספטמבר 1914 מונה למפקד הארמייה השלישית והשתתף עימה בקרב הראשון על המארן, תוך שכוחותיו בולמים את התקפות הגרמנים. סראי הרבה למתוח ביקורת גלויה כנגד הרמטכ"ל הצרפתי ז'וזף ז'ופר והדבר היה לצנינים בעיני ראשי המטה הכללי הצרפתי. ב-22 ביולי 1915 הדיח ז'ופר את סראי מכל תפקידיו, אך בשל קשריו הפוליטיים אולץ הרמטכ"ל הצרפתי להחזירו לשירות פעיל.[4] בשלהי 1915 מונה סראי לפקד על כוחות מדינות ההסכמה בחזית המקדונית והצליח תוך זמן קצר לבלום את התקדמות צבא ממלכת בולגריה לכיוון העיר סלוניקי. בנובמבר 1916 הצליחו כוחותיו לכבוש מחדש את העיר ביטולה לאחר קרב קשה בו נתגלו כשלים פיקודיים ותקשורתיים בהפעלת כוחות מדינות ההסכמה.[4] בנוסף במהלך הקרבות פעל סראי להדחתו של קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון בניגוד לעמדה הרשמית של ממשלתו,[2][4] לא זו אף זו, לסראי הייתה מערכת יחסים עכורה מול סגל הפיקוד הבריטי בכלל והגנרל ג'ורג' מילן בפרט ולדבר נודעה השלכה על תפקוד הכוחות בחזית.[5] ב-14 בדצמבר 1917 הודח סראי מתפקידו על ידי ראש הממשלה ז'ורז' קלמנסו ובמקומו מונה הגנרל אדולף גיומא.[1]
שלהי הקריירה ואחריתו
באפריל 1918 הועבר סראי למערך המילואים הצרפתי. ביוני 1924 ניצח השמאל הרדיקאלי בבחירות בצרפת ואדואר אריו הפך לראש הממשלה. בנובמבר מינה אריו את סראי לתפקיד הנציב העליון הצרפתי בסוריה ובלבנון[3] ובינואר 1925 הגיע לביירות.[6] הוא כיהן כנציב העליון מ-2 בינואר ועד 4 בנובמבר 1925.[7]
מתוקף תפקידו הפך סראי למפקד העליון של "צבא הלבאנט" הצרפתי. במהלך 1925 פעל בכח רב ובנוקשות לדיכוי המרד הדרוזי ובשל כך הודח מתפקידו, נקרא לשוב לצרפת ועם הגיעו שוחרר מהצבא. סראי נפטר מדלקת ריאות ב-23 במרץ 1929 ונקבר באינווליד אשר ברובע השביעי של פריז.[4]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מוריס סראי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)