מייק לי

לי נולד בסאלפורד, במנצ'סטר רבתי שבחבל לנקשייר, למשפחה יהודית ששמה המקורי היה "ליברמן" והוא אונגלז ב-1939 בשביל להימנע מהאנטישמיות באותה העת. הוא למד ב-RADA האקדמיה המלכותית לאמנויות הבמה ובבית ספר למשחק באסקס, מאוחר יותר השלים את השכלתו הקולנועית בבית הספר לקולנוע בלונדון.

את ניסיונו הראשון כבמאי ושחקן רכש ב"רויאל שייקספיר קומפני" (RSC). בהמשך פרש ממשחק והתמקד בכתיבה ובימוי, לתיאטרון, טלוויזיה וקולנוע.בשנים האחרונות הוא פועל בעיקר בקולנוע, תחום שבו זכה להכרה בינלאומית רחבה.

לי היה אמור לבקר בישראל בנובמבר 2010, כאורח בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, אך ביטל את ביקורו בשל אישור תיקון לחוק האזרחות על ידי ממשלת ישראל^[1]. במכתב שכתב, הוא מציין שאין בכוונתו להגיע לישראל עד אשר יינתן פתרון הוגן לפלסטינים^[2]. ב-2019 הוא ואמנים בריטים נוספים כמו פיטר גבריאל ורוג'ר ווטרס קראו להחרים את האירוויזיון בישראל.[1]

כללי

מייק לי הוא יוצר קולנוע ותיאטרון ריאליסטי.

סרטיו ומחזותיו, הם דרמות ריאליסטיות העוסקות בחייהם הרגילים והיומיומיים של אנטי גיבורים בני המעמד הבינוני הנמוך (יצירותיו המוקדמות), ובני מעמד הפועלים (יצירותיו המאוחרות).

בניגוד לבמאי הקולנוע קן לואץ', אליו נוהגים להשוותו, לי, אינו במאי בעל אג'נדה פוליטית מוגדרת, אשר סרטיו משמשים כאמצעי לבטאה. האג'נדה שלו היא הומנית עם נגיעות חברתיות. להוציא סרטו "עירום" ודרמת הטלוויזיה "Meantime", שבהם גיבוריו עומדים מחוץ לסדר החברתי ומורדים בו ו"Four Days In July" המתאר את החיים בצילה של המלחמה בבלפסט, עיקר העניין של לי ככותב וכבמאי הן הדמויות - אופיין, חייהן, רגשותיהן והיחסים שהם מנהלים עם אחרים.

תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע

לי כתב וביים כ-20 מחזות לתיאטרון האנגלי. המפורסם בהם הוא "המסיבה של אביגייל" (Abigail's Party) שהועלה על הבמה ב-1977 והוסרט ל"תיאטרון הכורסה" של ה-BBC. המחזה הוא קומדיה עוקצנית על חייה של משפחה זעיר בורגנית, והוצג על במות רבות ברחבי העולם, כולל הפקה בישראל בסטודיו למשחק ניסן נתיב ב-2004. ב-2002, ביובל ה-25 להפקת המקור הוא הועלה בלונדון, וזכה למועמדות לפרס על שם לורנס אוליבייה על החידוש התיאטרלי המוצלח של השנה.

ב-2005, אחרי 12 שנים של שתיקה תיאטרלית, חזר לי לבמה עם מחזה חדש, "אלפיים שנות" (Two Thousand Years). במחזה, שמספר את סיפורם של שלושה דורות במשפחה יהודית לונדונית, השתמש לי לראשונה בשורשיו היהודים ואפילו שילב את הזווית הישראלית בדמותו של צעיר ישראלי, בן זוגה של אחת מבנות המשפחה. המחזה זכה להצלחה גדולה בקופות ולבקורות מעורבות: שבחים למשחק המעולה ולעבודת הבימוי, לצד התייחסות ביקורתית למחזה עצמו.

ב-1971, ביים את סרטו הראשון "רגעי עצב" (Bleak Moments), ומשלא קיבל הזדמנות לביים סרט קולנוע נוסף, פנה לטלוויזיה, אשר בה פעלו באותה תקופה במאים איכותיים נוספים כמו קן לואץ' וסטיבן פרירס. הוא כתב וביים דרמות בעיקר עבור ה-BBC. בהם: "Grown-Ups" הקומי, שהוקרן ב-1980 ומספר את סיפורו של זוג החי בקנטרברי, משפחתם, חבריהם ושכניהם.

"Home Sweet Home" המלנכולי יותר, הוקרן ב-1984 ומספר על כישלון ליצור קשר ועל בדידות דרך תיאור חייהם של שלושה דוורים ומשפחותיהם.

"Meantime" הוסרט ב-1984 עבור ערוץ 4 והוא סרט הטלוויזיה הפוליטי ביותר של לי. הוא מספר על קשר אמיץ בין שני אחים בשנות העשרים לחייהם, החיים עם הוריהם במזרח לונדון ומתאר את היאוש של דור שלם של צעירים מובטלים באנגליה תחת שלטונה של מרגרט תאצ'ר.

ב-1988, 17 שנים לאחר סרט הקולנוע הקודם שלו, חזר לי לתעשיית הקולנוע וזכה להצלחה והכרה, כולל מועמדויות לפרס אוסקר ופרסים בפסטיבל קאן ואחרים (ראו פרסים ומועמדויות).

סרטי הקולנוע שלו, הם המשך ישיר של יצירתו עד כה, עם העברת המיקוד למעמד הפועלים והעמקת יכולת ההבנה האנושית.

סרטיו הידועים ביותר:

• עירום (1993) - מספר את סיפורו של ג'וני, צעיר זועם שנמלט ממנצ'סטר ללונדון מפני נקמת משפחה של נערה שאנס. הוא מסתובב בלונדון נטולת זוהר, אפרורית וקשוחה, יורק עליה את זעמו ויאושו ולמרות אכזריותו, הציניות והאגרסיביות שלו הוא מצליח לעורר חמלה מחד, והיסחפות אחר טירופו מאידך. את התפקיד הראשי מגלם דייוויד תיוליס שזכה עבור תפקידו בפרס השחקן בפסטיבל קאן.
• סודות ושקרים (1996) - סינתיה, פועלת קשת יום המגדלת את בתה המתבגרת, פוגשת צעירה שחורה שמציגה את עצמה כבת שאותה ילדה ומסרה לאימוץ לפני שנים רבות. סיפורן, וסיפורו של אחיה של סינתיה, הצלם המצליח, ואשתו הקרה, והתמודדותן של הדמויות עם הסודות והשקרים שנחשפים בחייהם, הם החומרים של סרט זה של לי, שהוא היותר אופטימי בסרטיו. הסרט זכה ב-5 מועמדויות לפרס אוסקר, בפרס דקל הזהב ובפרס השחקנית (ברנדה בלתין על תפקיד נהדר כסינתיה) בפסטיבל קאן ובפרסים רבים אחרים.
• טופסי טרווי (1999) הוא סרט חריג בפילמוגרפיה של מייק לי. הסרט הוא סרט מוזיקלי תקופתי, המספר את סיפורם של גילברט וסאליבן, כותבי האופרטות המצליחים של סוף המאה ה-19, יצירתם, היחסים ביניהם ועולמה של להקת התיאטרון הססגונית שלהם.
• בוירה דרייק (2004), חוזר לי לסביבה המוכרת של סרטיו, עולם מעמד הפועלים. וירה דרייק, אשה נשואה ואם ל-2, עובדת בניקיון בתים ועוזרת, ללא ידיעת משפחתה, לנערות צעירות בהריון לבצע הפלה. השנה היא 1950. הפלות אינן חוקיות באנגליה, ולאחר שאחת הנערות מגיעה לבית חולים בעקבות ההפלה, מתחילה חקירה, ורה נחשפת ועולמה מתמוטט.

ב-6 באוקטובר 2010 הוצג בפסטיבל הסרטים בניו יורק סרטו החדש "עוד שנה", העוקב אחר התרחשויות במשך עונות השנה במשפחה חמימה תוך בחינת יחסיה עם חבריה הבודדים. מייק לי כתב וביים. שחקנים ראשיים ג'ים ברודבנט, לסלי מנוויל, רות שין.

מייק לי זכה, עבור סרטי הקולנוע שלו, באין ספור פרסים ומועמדויות ברחבי העולם, בפסטיבלים ומטעם ארגוני מבקרים ידועים יותר וידועים פחות. הרשימה להלן כוללת את פירוט הפרסים המוכרים ביותר.

דרמות טלוויזיה

כל הדרמות להוציא "Meantime" הוסרטו עבור ה-BBC.

"Meantime" הוסרט עבור Channel Four.

• 1973 Hard Labour
• Nuts in May 1976
• 1977 Abigail's Party ("המסיבה של אביגיל", הועלה בשנת 2012 על ידי תיאטרון אנסמבל הרצליה)
• Kiss Of Death 1977
• Who's Who 1979
• Grown Ups 1980
• Home Sweet Home 1982
• 1984 Meantime
• Four Days In July 1985
• The Short and Curlies 1987

סרטי קולנוע

• רגעי עצב 1971 Bleak Moments
• תקוות גדולות (1988) High Hopes
• מותק של חיים 1990 Life Is Sweet
• עירום 1993 Naked
• סודות ושקרים 1996 Secrets & Lies
• ילדות קריירה 1997 Career Girls
• טופסי טרווי 1999 Topsy-Turvy
• הכל או לא כלום 2002 All or Nothing
• וירה דרייק 2004 Vera Drake
• חופשייה ומאושרת 2008 Happy-Go-Lucky
• עוד שנה 2010 Another Year

מדיה וקבצים בנושא מייק לי בוויקישיתוף

• מייק לי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מייק לי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• מייק לי, באתר AllMovie (באנגלית)
• מייק לי, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• מייק לי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• ראיון עומק עם מייק לי (אנגלית)
• אורי קליין, עכבר העיר אונליין, מעט כל כך, הרבה כל כך, באתר הארץ, 20 ביוני 2008
• מאיר שניצר, חופשייה ומאושרת: אופטימיות מדכאת, באתר nrg‏, 20 ביוני 2008
• נטע אלכסנדר, הצייר ששבה את לבו של מייק לי, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2014
• אבנר שביט, קאן‏, "הדת היא המחלה של העולם": ריאיון עם מייק לי על "מר טרנר", באתר וואלה!‏, 12 בדצמבר 2014
• שני ליטמן, מייק לי חוגג 80, באתר הארץ, 2 במרץ 2023
• מייק לי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מייק לי (1943-), דף שער בספרייה הלאומית