מרקו פיינגולד

מרקו פיינגולד נולד בבסטרצבניה/נויזול שבאוסטריה-הונגריה, היום באנסקה ביסטריצה שבסלובקיה. הוא גדל ברובע לאופולדשטאדט של וינה. לאחר שהחל להתמחות בעסקים, מצא עבודה בווינה. לאחר שהפך למובטל עבר עם אחיו, ארנסט, לאיטליה. בשנת 1938, זמן קצר לאחר האנשלוס, נעצר בווינה במהלך ביקור קצר שם. תחילה נמלט לפראג, גורש כפליט חסר אזרחות לפולין וחזר לפראג עם תעודות מזויפות. בעקבות פעילות אנטי-נאצית נעצר שוב עם אחיו במאי 1939 וגורש לבסוף למחנה הריכוז אושוויץ. הוא נכלא גם במחנות הריכוז נוינגמה ודכאו, ולבסוף במחנה הריכוז בוכנוואלד ב-1941, שם שהה עד לשחרורו בשנת 1945.

הוא עבר לזלצבורג באופן לא מתוכנן ונשאר לגור שם. בשנים 1945–1948 עזר לניצולים יהודים שגרו במחנות עקורים בזלצבורג, וארגן, יחד עם תנועת הבריחה, את עלייתם של יהודים ממזרח אירופה וממרכז אירופה לארץ ישראל המנדטורית.

בשנת 1948 רכש חנות אופנה.^[1] באותה תקופה היה בתחילה חבר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית (SPÖ), אך בהמשך עזב את המפלגה בשל נטייתה האנטישמית שהושפעה על ידי קרל רנר וברונו קרייסקי. עם זאת, לימים הפך לחבר כבוד.^[2]

כאחד העדים הוותיקים, ציין פיינגולד בתקשורת בשנת 2013 וב-2018 את תמיכתו של קרל רנר באנשלוס ובאנטישמיות. פיינגולד גם מתח ביקורת על הסוציאל-דמוקרטים בהקשר זה, ואמר כי לאחר 1945, לאחר תלונה של מזכיר המפלגה של ה-SPÖ, הוא נרדף במילים "Saujud, verschwind!" ("יהודי מלוכלך, הסתלק!").^[3]

בין 1946 ל-1947 היה פיינגולד למשך זמן קצר נשיא הקהילה היהודית בזלצבורג. זמן קצר לאחר פרישתו לגמלאות בשנת 1977, הוא הפך לסגן נשיא, ובשנת 1979 שוב לנשיא הקהילה היהודית.^[4] לאחר פרישתו נשא הרצאות רבות על זמנו במחנות ריכוז, השואה והיהדות.^[5]

בשנת 1993 יצא לאור ספרו Ein ewiges Dennoch. 125 Jahre Juden in Salzburg ("עדיין נצחי: 125 שנות יהודים בזלצבורג").
בשנת 2000 יצא לאור ספרו Wer einmal gestorben ist, dem tut nichts mehr weh: Eine Überlebensgeschichte ("מי שמת לא ייפגע יותר: סיפור הישרדות").

היה נשוי פעמיים. נפטר ב-19 בספטמבר 2019, בגיל 106.

• אות השירות למען השחרור של אוסטריה (אנ')‏ (1977)
• מדליית כסף לשירותים לרפובליקה של אוסטריה (אנ')‏ (1985)^[6]
• מכתב אזרחי של העיר זלצבורג (1985)
• מדליית זהב של עיר זלצבורג (1988)
• צלב הזהב של המדינה הפדרלית זלצבורג (1988)
• חבר מועצה ממונה (1991)
• גביע הכבוד של זלצבורג (1993)
• מדליית כבוד זהב של מחוז זלצבורג (1998)
• טבעת העיר זלצבורג (2003)
• אזרח כבוד של העיר זלצבורג (2008)^[5]
• פרס הזיכרון לקורט שוברט (2010)
• טבעת הכבוד המוזהבת של אוניברסיטת זלצבורג (2012)
• פרס הסובלנות של האקדמיה האירופית למדעים ואומנויות- 2018

מדיה וקבצים בנושא מרקו פיינגולד בוויקישיתוף

• איתמר טרבס-תכלת, זלצבורג, סיפורו של האוסטרי הראשון באושוויץ, באתר nrg‏, 19 באפריל 2012
• אריאל שנבל, ‏הזקן בן ה-104 שהציל מאה אלף איש – ונעלם, בעיתון מקור ראשון, 26 בינואר 2018
• דן לביא, בגיל 106: האוסטרי הראשון שנשלח לאושוויץ הלך לעולמו, באתר ישראל היום, 21 בספטמבר 2019
• גיא בריצמן, האוסטרי הראשון שנשלח לאושוויץ הלך לעולמו בגיל 106, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 20 בספטמבר 2019