משפחתי וחיות אחרות

הספר מתאר את חייו של ג'רלד (ג'רי), של משפחתו ושל חיות המחמד המגוונות שלו במהלך תקופת שהותם באי קורפו. הספר מחולק לשלושה חלקים, לפי שלוש הווילות שבהן גרו: "הווילה בצבע התות שדה", "הווילה בצבע הנרקיס הצהוב", "הווילה הלבנה כשלג". משפחתו כוללת את אמו האלמנה שתמיד מבשלת ומארגנת מסיבות, לארי, אחיו המשורר המתואר כשחצן היודע תמיד מה נדרש לעשות אבל לא מתנדב לעשות אותו, מנהל המשפחה; אחיו לזלי המכור לציד ולכלי נשק, אחותו מרגו העסוקה בדיאטות, לבוש, ולא חכמה במיוחד, ורוג'ר הכלב שלו. אל בני המשפחה מצטרפים ספירו, נהג מונית אותו הכירו כשיצאו לסיור נדל"ן בתחילת דרכם וד"ר תיאודור סטפנידאס - רופא ואיש רוח, חבר המשפחה השותף להתעניינותו העמוקה של ג'רלד בזואולוגיה. הספר כולל עוד שלל טיפוסים צבעוניים, בהם מוריו של ג'רלד ואיכרים מקומיים.

ג'רלד מתאר בצורה קומית את חייו על האי, כשבדרך הוא מטפח אוסף גדל והולך של בעלי-חיים: צב בשם אכילס, עקעקים הקרויים "עקנקים", שחף אותו השיג מאסיר רוצח ואחרים.

הספר נכתב ב-1955 בבורנמות', שם החלים דארל מצהבת. בדרך כלל היה דארל מצהיר על העיסוק בכתיבה כאל מטלה, אבל הספר הזה היה שונה. אשתו, ג'קי, אמרה: ”מעולם לא ראיתי את ג'רי עובד כמו שהוא עבד על הספר הזה; זה פשוט נשפך ממנו. ... הוא התחיל כמו טבח טוב עם 3 מרכיבים מעולים, שהם אפילו יותר טובים כשהם ביחד. כלומר, הנוף הקסום של האי היווני, עוד לפני שהתיירות הצליחה לקלקל אותו לתיירים, ידידותו עם התושבים הפראיים, בעלי חיים ומקומיים כאחד, וההתנהגות יוצאת הדופן של בני המשפחה שלו.”. הספר ראה אור לראשונה בשנת 1956 וזכה להצלחה מיידית.

אף על פי שהספר מתואר כאוטוביוגרפי, גם אם הוא לא מתיימר לאובייקטיביות מלאה, למעשה הרבה מהמתואר שם לא באמת קרה. למשל, פרט חשוב שדארל לא הזכיר הוא העובדה שלארי התגורר עם אשתו, ננסי דארל, בקצה השני של קורפו, בשעה שבספר מתואר שהוא התגורר יחד עם כל המשפחה, רווק. נוסף לכך, השתלשלות האירועים אינה תמיד מדויקת. בספר לא ניתנת הסיבה שבשלה עזבה משפחת דארל את קורפו (מלחמת העולם השנייה). במקום זאת נרמז שהמשפחה עזבה עבור חינוכו של ג'רלד באנגליה.

למרות כל זאת, הספר מתאר באמינות את חייו של דארל כפי שראה אותם בגילים 10–15, והוא מלא בתיאור צבעוני ובהומור. לורנס דארל כתב, ”הוא מאד זדוני. מאד מצחיק. ואני חושש שזה גם ספר אמיתי מאוד. זאת סיבה מצוינת לשלוח ילדים בני 13 לפנימיות ולא להשאיר אותם בבית, מצותתים לשיחותיהם של המבוגרים.”.

כותרת הספר הצינית נתנה השראה לכמה סופרים אחרים שהעניקו לספרם שמות דומים.

• ספרית פועלים, 1978, בתרגום עפרה ישועה.
• מודן, אוקיינוס, 2014, בתרגום יואב אבני.

• יותם שווימר, "משפחתי וחיות אחרות": קומדיה של טבע, באתר ynet, 1 ביולי 2014
• מאשה צור-גלוזמן, תענוג לראות את "משפחתי וחיות אחרות" בלבוש חדש, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2014
• משפחתי וחיות אחרות, באתר OCLC (באנגלית)