סבאטיק

סבאטיק שוכן במפרץ סבוקו (Teluk Sebuku) והוא האי הגדול במפרץ. האי הוא ארוך וצר יחסית בכיוון דרום מזרח לצפון מערב. העיר טאוואו שמצפון לאי, באי בורנאו, מלזיה, היא העיר הגדולה באזור. הנקודה הגבוהה באי היא בגובה 409 מטר.האי מחולק לשניים, החלק הצפוני (153 קמ"ר) שייך למלזיה כחלק ממדינת סָבַּהּ והחלק הדרומי (299 קמ"ר) שייך לאינדונזיה לפרובינציה צפון קלימנטאן (עד 2012 למזרח קלימנטאן). הגבול בין שתי המדינות הוא בערך קו הרוחב '4°11 צפון, והוא מסומן כל קילומטר ממזרח למערב באבני גבול בקרקע.

האי מכוסה ברובו בביצות מנגרובים ויערות גשם שופעים אשר מהווים בית גידול לאוכלוסיות גדולות של גיבונים וקופי מקוק.

באי מתגוררים כ-80,000 איש, מתוכם כ-25,000 איש בחלק המלזי של האי. רוב האוכלוסייה באי מתבססת על דיג וחקלאות, בחלק המלזי ישנה גם תעשיית עץ. ממזרח לאי התגלו מרבצי גז ונפט. רמת החיים ויוקר המחיה באי גבוהים יחסית לממוצע האינדונזי, ודומים בשני חלקי האי^[1].

החלוקה הפוליטית של האי נוצרה בשנת 1891 על ידי הסכם בין בריטניה והולנד, בו הסדירו שתי המעצמות הקולוניאליות, את הגבולות ותחומי ההשפעה שלהן בדרום מזרח אסיה^[2].

לאחר הקמתה של מלזיה בשנת 1963 נערכו מספר עימותים מדיניים וצבאיים בין שתי המדינות לאורך הגבול המדויק באזור^[3]. הגבול הבינלאומי בין מלזיה ואינדונזיה הפסיק במרחק ליגה אחת מעבר לחוף המזרחי של האי והבעלות על השטחים שממזרח לאי ביניהם האיים ליגיטאן וסיפאדאן נמסרה למלזיה בהחלטה של בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג ב-2002. חרף ההחלטה, נותר סכסוך בין המדינות לגבי הגבול הימי ולגבי סלע אונאראנג שממזרח לאי. ב-2005 החלו המדינות במשותף בחיפושי נפט באזור הימי שממזרח לאי.

לאחר הפיגוע הכפול בבאלי ב-12 באוקטובר 2002, העבירה קבוצת הטרור האינדונזית אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה המסונפת לארגון אל-קאעידה, חלק מהמרכזים שלה לאזורים מרוחקים של אינדונזיה, ביניהם גם לאי סבאטיק והקימה בו מסגד, בית ספר מוסלמי, ואף הוקמו בסיסים עם מצבורי נשק באזורים נידחים של האי^[4].