סונאטת קרויצר (טולסטוי)

ספר מאת לב טולסטוי

סונטת קרויצר היא נובלה מפורסמת מפרי עטו של טולסטוי, שיצאה לאור ב־1889, והכתה גלים בחברה הרוסית עם צאתה.

סונטת קרויצר
Крейцерова соната
מידע כללי
מאתלב טולסטוי
שפת המקוררוסית
סוגהנובלה עריכת הנתון בוויקינתונים
נושאמוזיקה, אהבה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה1889
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית002372878, 002543034, 003699982, 003828275, 001764078, 001764076, 001764077, 001040294, 001764079, 002141771
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
"סונאטת קרויצר", ציור של רנה פרנסואה זביאר פרינה (1901)

העלילה מתרחשת בתוך קרון רכבת נוסעים, בו פוגש המספר בנוסע זר המציג עצמו כבעל שרצח את אשתו לאחר שזו בגדה בו. הנוסע מגולל באוזניו של המספר את סיפור נישואיו, עד לסופם הטראגי.

הנובלה מציגה תפיסות עולם חדשניות ומהפכניות, שחלקן היו אופנתיות מאוד בקרב האינטליגנציה הרוסית בשלהי המאה ה-19.

ערכיה של החברה המערבית, בכל הנוגע ליחסים שבין המינים, מביאה, לפי השקפה זו, לטראגדיה המנציחה את עצמה. הגברים, המצויים במאבק קבוע בין יצריהם ובין תחושות המוסר שלהם, נידונים לבלבול ולצער מתמיד כבר משחר התבגרותם המינית, ומוסד הנישואים משמש מסווה לדיכויה האלים של האישה לטובת סיפוק דחפיו של הגבר. ביומניה, מתייחסת רעיתו של טולסטוי, הרוזנת סופיה טולסטוי, פעמים רבות ליצירה זו.

בשיאו של הסיפור, מתוארת, בצורה חיה וסוחפת, הקינאה המעוורת את עיניו של הבעל הנבגד. עומק הבנתו של טולסטוי את נפש האדם משתקפת היטב בחלק הזה.

שם הנובלה לקוח מ"סונאטת קרויצר" - כינויה של הסונאטה לכינור ופסנתר מס' 9 מאת בטהובן. גיבור הנובלה מתמלא קנאה למשמע היצירה אותה מנגנים בסיפור אשתו ומאהבה הכנר.

הנובלה ראתה אור בעברית בתרגומו של פטר קריקסונוב בקובץ 'איוואן איליץ' ואחרים', הספריה החדשה, 1999. נוסח מעודכן של התרגום ראה אור ב-2006 בסדרת הספרייה הקטנה.

ב-2010 העלה תיאטרון גשר את העיבוד לסיפור זה כהצגת יחיד בביצועו של משה איבגי.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סונאטת קרויצר בוויקישיתוף
ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.