סוציולקט

בבלשנות, סוציולקט, דהיינו דיאלקט סוציאלי, הוא ניב של שפה המדובר על ידי מעמד חברתי מסוים, או קבוצה מקצועית, קבוצת גיל, תת-תרבות, או קבוצה חברתית אחרת בתוך חברה. הוא שונה מניב אזורי/גאוגרפי בהיותו מיוחד לקבוצת אנשים שמבודדת מקבוצות אחרות בנסיבות חברתיות ולא-גאוגרפיות^[1].

לדוגמה, הסוציולקט שבו מדברים ילדים של הורים משכילים יהיה בעל דקדוק קרוב יותר לזה הנחשב תקני, מאשר הסוציולקט שבו מדברים ילדיהם של הורים שאינם משכילים. הוא יכיל גם עוד מאפיינים של הדיאלקט של המשכילים. היצירות "לחנך את ריטה" ו"גברתי הנאוה" עוסקות ב"גמילה" מהסוציולקט של החברה חסרת ההשכלה, ולצד ההומור שבהן, הן מדגימות יפה את ההבדל בין הסוציולקטים^[2].

חלק מהסוציולקטים עשויים להיות ניבים של קבוצה הנחשבת בעלת מעמד רם או נחות, אם כי אין הדבר הכרחי. לדוגמה, החברה החרדית בישראל היא בעלת סוציולקט ייחודי לה. קיימים מספר מחקרים סוציולינגוויסטיים שבדקו היבטים לשוניים וחברתיים של החברה הנשית-חרדית בישראל. דוגמה אחרת לזה היא הסוציולקט של קהילת הלהט"ב בקליפורניה, שעליו מתבדח מדי פעם אדי מרפי^[3] (לצד הבדיחות הקבועות שלו, על הסוציולקט של החברה הלבנה והמשכילה).

יש להבדיל בין הסוציולקט לאידיולקט, שהוא אופן השימוש בשפה של פרט מסוים (אדם מסוים נוהג להשתמש הרבה במילה מסוימת או להגות מילים מסוימות באופן ייחודי לו). יש להבדיל את הסוציולקט גם מן המשלב, שהוא אופן שימוש בשפה המתאים לנסיבות מסוימות. זאת משום שמרבית האנשים משתמשים במשלבים שונים בנסיבות שונות. לדוגמה, שופט ידבר באולם בית המשפט – במשלב אחד, עם עוזריו, בלשכתו – במשלב שני, ועם בני משפחתו, בביתו – במשלב שלישי.