סינטור

סינטור (לפי האקדמיה ללשון העברית: דִּבְקוּק^[1]) הוא תהליך מתחום מטלורגיית אבקות, שבו באמצעות חימום ודחיסה הופכים גוף המורכב מגרגירי אבקה לחומר מוצק הנדסי, כלומר מחומר אבקתי מתפורר לחומר בעל תכונות מכניות משופרות שאפשר להשתמש בו במבנים ובמכונות. בתהליך הסינטור מחממים את הגוף לטמפרטורה שהיא בערך 80% מטמפרטורת ההתכה של החומר, וכתלות בזמן ובטמפרטורה, גרגירי האבקה מתחברים זה לזה ויוצרים גוף קשיח.

התהליך משמש ליצירת חומרים קרמיים, מתכות - בעיקר מתכות בעלות טמפרטורת היתוך גבוהה כגון טונגסטן ומוליבדן, ולעיתים חומרים פלסטיים.

הכוח המניע בתהליך זה הוא מינימיזציה של אנרגיית פני שטח (מתח פנים), שהיא גבוהה במצב אבקתי. את תהליך הסינטור נהוג לחלק למספר שלבים, כאשר השלב הראשון הוא היווצרות "צווארים" (necking) בין הגרגרים, לאחר מכן דחיסת החומר והיעלמות החללים.

קיימות דרכים רבות ליצירת חומר גלם: התכה, כבישה, חציבה. תהליך הסינטור במטלורגיית אבקות מאפשר יצירת חומר בעל הרכב כימי מדויק, עם גודל גרעין קטן (ראו רב גביש), שתלוי בגודל גרגרי האבקה ובתהליך הסינטור. גודל הגרעין הוא גודל הגבישים במוצק, והוא משפיע באופן מהותי על תכונות החומר. חומרים בעלי גודל גרעין קטן נוטים להיות חזקים יותר. אחד המאפיינים של התהליך הוא שבדרך כלל נותרים חללים בחומר, אשר מעלים את פריכותו. עבור מתכות ניתן לבצע מספר טיפולים מכניים (אקסטרוזיה למשל) אשר מעלימים את החללים ומעלים את החוזק. לעיתים החללים דווקא רצויים, במסננים או בבידוד חום למשל.

לסינטור קודמת כבישה, המקנה לגרגרי האבקה את צורת הגוף, שבקירוב נשמרת בסינטור, וצפיפות גבוהה ככל האפשר.

ישנן מדפסות תלת מימד העובדות בסינטור אבקה בעזרת לייזר (SLS - Selective Laser Sintering) וייחודן הוא ביכולת לבנות מודלים ממתכות.