עבד א-רחמן עארף

עארף, יליד בגדאד, היה קצין בצבא עיראק ותמך בהפיכה ביולי 1958. בפברואר 1963 הוא השתתף במהפיכת הרמדאן(אנ') שהביאה את אחיו עבד א-סלאם עארף לתפקיד הנשיא. לאחר המהפיכה, מינה אותו אחיו לגנרל בצבא. ביוני 1964 היה סגן הרמטכ"ל^[1], ושימש כרמטכ"ל בפועל^[2]. תחת פיקודו הידק הצבא העיראקי את שיתוף הפעולה עם מצרים וברית המועצות^[3][4][5]. בראשית 1966 הסתכסך עארף עם שר ההגנה עקויילי, על רקע מינויים שביצע באופן עצמאי^[6]. בנוסף, עוקיילי תמך בהמשך המלחמה נגד הכורדים, בעוד עארף ביקש להגיע להפסקת אש^[7].

לאחר מותו של אחיו, עבד א-סלאם עארף, בהתרסקות מטוס, מונה לנשיא השלישי של עיראק, ב-16 באפריל 1966^[8]. מינויו של עארף לנשיא נחשב זמני, ונקבע למקסימום של שנה^[9]. בממשלה שהוקמה לאחר מינויו לא נכלל שר ההגנה עוקיילי, עמו היה עארף מסוכסך^[7]. בסוף יוני סיכל עארף ניסיון הפיכה נגדו, שבוצעה בסיוע מצרים^[10]. עארף הנהיג מדיניות פייסנית כלפי כווית והצהיר כי הוא מחויב לעצמאותה^[11]. ביוני 1968 התגברה התסיסה בעיראק נגד הממשלה, על רקע המצב הכלכלי^[12]. ב-17 ביולי 1968 הודח עארף מתפקידו בהפיכה צבאית^[13]. עארף הוגלה ללונדון^[14] והתיישב לאחר מכן בטורקיה. הוא שב לעיראק לאחר שסדאם חוסיין תפס את השלטון בשנת 1979. בשנת 2004 עבר להתגורר בממלכת ירדן, בה נפטר^[15].

במשך חודש, מ-10 במאי עד 10 ביוני 1967, כיהן כראש ממשלה.

עארף היה מוסלמי סוני.